כשנתניהו השיב לכשנר באש
לאחר שג'ארד קושנר עזב את עזה כשהוא נושא הבטחות אמריקאיות, נתניהו הגיב בהפצצות שהרגו עשרים בני אדם בעשרים שעות. המאמר קורא את ההסלמה כשלושה מסרים: לפלסטינים שלישראל היד העליונה, לוושינגטון שהבטחות לא הופכות אוטומטית להחלטות ישראליות, ולציבור הישראלי בעונת בחירות. המבחן עכשיו הוא לטראמפ: האם יש לו תוכנית או רק הבטחות?
ג'ארד קושנר עזב את האזור לאחר פגישות עם מתווכים ומשלחת חמאס, כשהוא נושא הבטחות לדחוף את ממשלת נתניהו לקבל את מפת הדרכים של מילאדינוב, אותה עזר לנסח עם חמישה עשר סעיפיה. חמאס הסכים לגרסה הסופית לאחר ערבויות אמריקאיות שוושינגטון תלחץ על ישראל לקבלה. אבל התגובה הגיעה מעזה: אש, דם וכעשרים חללים בעשרים שעות. המאמר קורא את ההסלמה כשלושה מסרים: הראשון לפלסטינים שלישראל היד העליונה והיא יכולה לחזור להפציץ מתי שתרצה; השני לוושינגטון שהבטחות אמריקאיות לא הופכות אוטומטית להחלטות ישראליות, ושנתניהו יכול לומר לא אפילו להצעה שנוסחה בהשתתפות המעגל הקרוב של טראמפ; השלישי לציבור הישראלי בעונת בחירות, שבה נתניהו צריך לשמור על תדמית של איש ביטחון שאינו מהסס להשתמש בכוח. המאמר מעלה את השאלה: האם טראמפ יקבל שהסכמת חמאס הופכת לנייר ללא תמורה, או שישתמש במשקלו כדי לאלץ את נתניהו לעבור ממדיניות של אש למחויבות ליישום? הימים הקרובים הם מבחן לטראמפ: האם באמת יש לו תוכנית או רק הבטחות?