איך זה לא לזהות אנשים: תופעת העיוורון לפנים
המאמר מסביר את תופעת הפרוסופגנוזיה, הפרעה נוירולוגית שבה אדם אינו יכול לזהות פנים. הוא מתאר שתי צורות: מולדת ונרכשת. הוא מספק נתונים על שכיחות (אחד מכל חמישים תושבי כדור הארץ), מנגנוני מוח ודרכי הסתגלות.
המאמר דן בפרוסופגנוזיה, 'עיוורון פנים', הפרעה נוירולוגית שבה אדם מאבד את היכולת לזכור ולזהות פנים. הוא מתאר שתי צורות: נרכשת (לאחר פציעות, שבץ מוחי) ומולדת (גנטית, המתבטאת מילדות). הוא מספק נתונים שכ-אחד מכל חמישים תושבי כדור הארץ חווה זאת. הוא מסביר כיצד המוח מעבד פנים: האות עובר מהקורטקס האוקסיפיטלי לאזור הטמפורלי, שם הוא מושווה לזיכרון, ולקורטקס הפרה-פרונטלי. אצל אנשים עם פרוסופגנוזיה, הקשרים העצביים בין אזורים אלה חלשים יותר. האבחון כולל מבחנים לזיהוי ידוענים. אין תרופה, אך אנשים מסתגלים: הם מגיעים לפגישות ראשונים, מזהים אנשים לפי הליכה, קול, תסרוקת או פרטי לבוש.