על מה הוא כל כך להוט להגן?
נשיא העליון יצחק עמית קבע בפסק דין כי ניתן להסתמך על תוצאות חקירת המשטרה בפרשת הפצ"רית, אף שהתנהלה ללא מלווה חיצוני, ובכך להחזיר את הטיפול בתיק לפרקליט המדינה. הטור טוען כי מדובר בהתכחשות להחלטה קודמת של בית המשפט העליון, שקבעה כי נדרש ליווי חיצוני בשל ניגוד עניינים של היועמ"שית ופרקליט המדינה.
בטור דעה חריף, גיל ברינגר תוקף את נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, על פסק דין שניתן בשבוע שעבר בפרשת הפצ"רית. ברינגר טוען כי עמית, בהסכמת השופט כבוב ובניגוד לדעתו החולקת של השופט מינץ, קבע כי ניתן להסתמך על תוצאות חקירת המשטרה בפרשה, אף שהתנהלה ללא מלווה חיצוני, כדי לקבוע שפרקליט המדינה אינו מצוי עוד בניגוד עניינים ולהחזיר לידיו את הטיפול בתיק. הכותב מזכיר כי רק לפני תשעה חודשים קבע בית המשפט העליון כי היועמ"שית ופרקליט המדינה מנועים מללוות את החקירה, וכי יש צורך בגורם חיצוני. ברינגר מצטט את השופטת יעל וילנר, שכתבה בפסק הדין המקורי על "החשיבות והדחיפות הטמונות במינוי גורם מלווה ומפקח". הכותב טוען כי עמית נוקט פוליטיקה של ציפוף שורות, ומתאר שורה של צעדים שנקט הנשיא לאורך הפרשה כדי לסכל פיקוח עצמאי על החקירה, לרבות קביעת דיון נוסף בפסק הדין והצבת תנאים כמעט בלתי אפשריים למינוי מלווה חיצוני. ברינגר מסיים בשאלה רטורית: "על מה הוא כל כך להוט להגן כאן?"