שלושה כללים גיאופוליטיים שכבר לא עובדים במזרח התיכון
מאמר אנליטי מסכם את השנה העברית תשפ"ו, ומתעד את קריסתם של שלושה פוסטולטים גיאופוליטיים במזרח התיכון: מרחק כבר לא מבטיח ביטחון (ישראל תקפה באיראן), העולם המוסלמי לא התאחד נגד ישראל, ואיראן איבדה את מעמדה כמעצמה חסינת פגיעה. הכותב מציין את הפיכתה של ישראל למעצמה אזורית מסוג חדש, המסוגלת לפעול הרחק מעבר לגבולותיה, אך מצביע על בעיות לא פתורות: הסוגיה הפלסטינית, התלות בארה"ב והתחזקות טורקיה.
מאמר אנליטי מסכם את השנה העברית תשפ"ו, ומתעד שינויים יסודיים במזרח התיכון. הכותב מדגיש שלושה כללים גיאופוליטיים שקרסו. ראשון: מרחק כערובה להגנה מפני תגמול — ישראל ביצעה תקיפות תגמול ישירות על איראן, שניהלה במשך עשורים מלחמה היברידית באמצעות כוחות פרוקסי. שני: הציפייה לאיחוד מיידי של העולם המוסלמי נגד ישראל לא התממשה — אף מדינה עם יחסים דיפלומטיים לא ניתקה אותם, ואינטרס משותף בריסון איראן קירב את ירושלים למונרכיות הסוניות. שלישי: איראן איבדה את מעמדה כמעצמה חסינת פגיעה. המאמר מתאר את ישראל כמעצמה אזורית מסוג חדש, המסוגלת לפעול בהצלחה מעבר לגבולותיה, עם עסקת נשק שיא עם יוון בשווי קרוב לשלושה מיליארד יורו. עם זאת, מצוינות בעיות מערכתיות: הכוח הצבאי גדל מהר יותר מהיכולת להמירו לתוצאות פוליטיות, הסוגיה הפלסטינית נותרה לא פתורה, התלות בארה"ב נמשכת, ועל רקע היחלשות איראן, טורקיה מתגלה כמתמודדת העיקרית להשפעה אזורית.