המלחמה שלא נגמרה.. ישראל משנה את צורת התוקפנות על עזה
המאמר מנתח את השינוי בתוקפנות הישראלית על עזה ממלחמה כוללת למלחמת התשה בעצימות נמוכה לאחר הסכם הפסקת האש. הוא מציין שהכיבוש מייצר נוסחה חדשה למלחמה, פחות רועשת אך לא פחות מסוכנת, באמצעות המשך הרג, הפצצות, פיצוצים והגבלת תנועה, תוך השארת אפשרות ההסלמה פתוחה, המונעת מעזה לעבור לשלב השיקום והיציבות.
המאמר מנתח את השינוי בתוקפנות הישראלית על עזה לאחר הסכם הפסקת האש שנכנס לתוקף באוקטובר האחרון. הוא מציין שהדבר המסוכן ביותר שעומד בפני עזה אינו האפשרות של חזרה למלחמה כוללת, אלא הצלחת הכיבוש בייצור נוסחה חדשה למלחמה; פחות רועשת בפני העולם אך לא פחות מסוכנת לפלסטינים. פעולות הרג, הפצצות, ירי ופיצוצים עדיין נמשכות, כשהכיבוש נשאר נוכח בשטח ובביטחון. ישראל רוצה להשאיר את עזה באזור שבין מלחמה לשלום: לא מלחמה כוללת שתעורר לחץ בינלאומי, ולא נסיגה מלאה שתאפשר בנייה מחדש. הסכנה של מה שמכונה 'הקו הצהוב' עולה, שהופך מקו צבאי זמני לכלי לכפיית מציאות גיאוגרפית וביטחונית חדשה. המאמר רואה שהעניין אינו הפרות נפרדות, אלא מדיניות משולבת לניהול מלחמה בצורה שונה, המעניקה לישראל יתרון של המשך לחץ מבלי לשאת בעלות של הכרזה רשמית על חידוש המלחמה. מנגד, עזה נותרת חסרת יכולת לעבור ליום שאחרי, ללא שיקום אמיתי או יציבות כלכלית. הוא מזהיר מפני הפיכת הזמני לקבוע, ומצביע על האינטרס הפוליטי והביטחוני של ממשלת נתניהו בהשארת תיק עזה פתוח, עם הסלמה בחישובים האלקטורליים וחזרת שיח הטרנספר. הוא קורא למתווכים ולערבים לחייב את הכיבוש למהות ההסכם: הפסקת הרג והפרות, מניעת שינוי קווי נסיגה, ופתיחת הדרך לשיקום.