המגבלות המבניות של הדיפלומטיה מול איראן
הפרשן הבחרייני אחמד אל-קוזאי טוען כי הדיפלומטיה האיראנית מבוססת על הונאה שיטתית: הסכמים נועדו לקנות זמן, הציות מבוים, והקביעות היא אשליה. המאמר סוקר דפוסים היסטוריים של הפרות, כולל הסכם הגרעין מ-2015, ומזהיר מפני פרשנות מערבית שגויה של פעולות איראן כתגובות ללחץ חיצוני.
הפרשן הבחרייני אחמד אל-קוזאי, עמית מומחה ביוזמת N7, מנתח במאמר אורח את מה שהוא מכנה 'המגבלות המבניות של הדיפלומטיה מול איראן'. לטענתו, טהרן מתייחסת להסכמים בינלאומיים כאל הפסקות טקטיות לקניית זמן ולהקלת לחץ כלכלי, ולא כמחויבויות קבועות. המאמר סוקר שורה של דוגמאות היסטוריות: הסכם אלג'יר מ-1975 שנזנח, הסכם הגרעין JCPOA מ-2015 שאיפשר לאיראן להרחיב את תוכנית הטילים שלה, פריצת שגרירות ארה"ב ב-1979, ההתקפה על שגרירות בריטניה ב-2011, ותקרית נוספת בשגרירות צרפת ביולי 2026. אל-קוזאי מזהיר מפני פרשנות מערבית שגויה של פעולות איראן כתגובות לסנקציות, וקורא לאימות עצמאי של כל הסכם עתידי ולהפעלת סנקציות אוטומטיות על הפרות.