"מועצת השלום" טובה לישראל - וגם מפת הדרכים מול חמאס
המאמר טוען כי מפת הדרכים לפירוז חמאס, שהוכרזה על ידי טראמפ במסגרת "מועצת השלום", מהווה הזדמנות אסטרטגית לישראל, גם אם חמאס לא מסר עדיין את נשקו. הכותב, פרופ' משה כהן-אליה, משווה את המצב להפוגות במלחמות עבר ומדגיש כי הזמן הוא משאב אסטרטגי, אך מזהיר מפני סחבת. הוא טוען כי ישראל הרחיבה שליטתה ל-73% מהרצועה וכי הדיון הבינלאומי עוסק כעת בפירוק חמאס, לא בשיקומו.
המאמר, פרי עטו של פרופ' משה כהן-אליה, מומחה למשפט חוקתי, מציג עמדה אופטימית-אסטרטגית ביחס למפת הדרכים לפירוז חמאס, שהוכרזה על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במסגרת "מועצת השלום". הכותב טוען כי עצם העובדה שחמאס נדרש לדון בפירוק מנהרותיו, במסירת נשקו ובוויתור על שלטונו, מהווה הישג משמעותי, גם אם ישראל טרם אימצה רשמית את המתווה וחמאס קושר את הפירוז לנסיגה ישראלית. כהן-אליה מציין כי מאז עסקת החטופים, הוחזרו כל החטופים, החיים והחללים, עד האחרון שבהם, וכי ישראל הרחיבה את שליטתה האפקטיבית ברצועה ל-73% משטחה. הוא טוען כי הדיון הבינלאומי עוסק כעת בפירוק שלטון חמאס, ולא בשיקומו, וכי "מועצת השלום" מעבירה את מרכז הכובד מהאו"ם, שבו לישראל אין לגיטימציה, למנגנון אמריקני גמיש הנשען על כוח, כסף ויכולת אכיפה. הכותב מדגיש את חשיבות הזמן כמשאב אסטרטגי, תוך השוואה להפוגות במלחמת העצמאות ובמלחמת יום הכיפורים, שבהן נוצלה ההפוגה לצבירת כוח. עם זאת, הוא מזהיר מפני הפיכת הטיעון לאליבי לסחבת, ומבחין בין סבלנות אסטרטגית לדחייה חסרת תוכנית. הוא מיישם את אותו היגיון גם מול איראן, וקובע כי המבחן האמיתי הוא האם הזמן שינה את מאזן הכוחות לטובת ישראל.