משל הילד הסורר ומשפחת האומנה: מדוע חשבון הנפש הלאומי דורש משילות ולא התקרבנות | ג'וש ארונסון

ג'וש ארונסון קורא לחשבון נפש לאומי בראש השנה, ומזהיר כי ישראל חייבת לבלום אלימות קיצונית ולאכוף את החוק, לא מפחד מסנקציות, אלא מתוך אחריות מוסרית. הוא משתמש במשל משפחת אומנה כדי להסביר כיצד הסנקציות הבינלאומיות, בראשות בריטניה, הן תוצאה של ואקום שלטוני ישראלי, ופוגעות ברוב המתיישבים שומרי החוק וביהדות התפוצות.

ג'וש ארונסון, במאמר דעה לראש השנה, קורא לחשבון נפש לאומי מעמיק. הוא טוען כי ישראל חייבת לבלום אלימות קיצונית ולאכוף את החוק, לא מתוך פחד מסנקציות בינלאומיות, אלא מתוך אחריות מוסרית וערבות ליהדות התפוצות. ארונסון משתמש במשל משפחת אומנה: האב (ממשלת ישראל) שאינו מחנך את הילד הסורר (גורמים קיצוניים) מביא להתערבות משפחת האומנה (הסנקציות של בריטניה והמערב), הפוגעת בכל האחים (המתיישבים שומרי החוק). הוא מזהיר כי הסנקציות הן תוצאה ישירה של ואקום שלטוני, וכי התגובה האוטומטית של התקרבנות מטשטשת אחריות עצמית. המאמר מצטט את הפילוסופיה של תומאס הובס, לפיה הצדקת קיומה של מדינה היא המונופול שלה על הפעלת הכוח. ארונסון מסיים בקריאה להתפכחות ולבניין אומה מוסרי, לזכר סבו שנפטר בראש השנה.