המסלול הפלסטיני בין 'מפת הדרכים' האמריקנית לעיצוב מחדש של הסדר האזורי

ניתוח אסטרטגי של המסלול הפלסטיני המדגיש את הכפילות בין שפת ה'שלום' האמריקנית לבין מציאות השטח. הוא עוסק במחלוקת סביב השלב השני של תוכנית פירוק הנשק בין 'מועצת השלום' לנתניהו, בהעברת סמכויות אכיפת החוק על המתנחלים למשטרה הישראלית בגדה, ובהשפעת המלחמה האיראנית על עיצוב מחדש של הסדר האזורי ודחיקת הסוגיה הפלסטינית לשוליים.

ניתוח אסטרטגי של המסלול הפלסטיני תחת תוכנית אמריקנית לעיצוב מחדש של הסדר האזורי לאחר מלחמת פברואר 2026 בין ישראל, ארצות הברית ואיראן. המאמר מדגיש את הכפילות בין שפת ה'שלום' שמדבר הבית הלבן ו'מועצת השלום' בראשות ניקולאי מלדנוב, לבין שפת השטח הבאה לידי ביטוי בפלישות, מעצרים ופעולות הריסה בגדה ובתקיפות אוויריות לסירוגין על עזה. הוא עוסק במחלוקת סביב מנגנון יישום השלב השני של התוכנית האמריקנית, שבו 'מועצת השלום' תומכת בפירוק חמאס מנשקו בהדרגה אזור אחר אזור עם נסיגה ישראלית במקביל, בעוד נתניהו מתעקש על פירוק נשק מלא כתנאי מוקדם לכל נסיגה. המאמר מקשר עקשנות זו ללוח הזמנים האלקטורלי הישראלי הקבוע לאוקטובר הקרוב. כמו כן, הוא דן בהעברת סמכויות 'אכיפת החוק' על המתנחלים מהצבא למשטרה הישראלית בגדה, ורואה בכך מעבר לעבר 'סיפוח בפועל'. הוא מסיים בניתוח הממד האזורי, ומציין שהסוגיה הפלסטינית הפכה לקובץ המנוהל במסגרת ארכיטקטורה אזורית רחבה יותר בהובלת וושינגטון.

המסלול הפלסטיני בין 'מפת הדרכים' האמריקנית לעיצוב מחדש של הסדר האזורי