הריאליטי החדש של הקיץ
בפרשת מלי וליאל יהלומי, שנמצאו בבואנוס איירס לאחר היעדרות, מבקר שי פרידמן את התנהלות המשטרה שפרסמה תיעוד רגע האיתור ופרטים נוספים, תוך פגיעה בפרטיות, גם לאחר שהובהר שאין חשד לפלילים. הוא משווה למקרה יובל קוגן ולשורדי השבי, וטוען שהמציצנות הציבורית מטשטשת גבולות.
בפרשת מלי וליאל יהלומי, שנמצאו בבואנוס איירס לאחר היעדרות, מבקר שי פרידמן את התנהלות המשטרה. הוא מציין שפחות מעשרים דקות עברו בין הודעת המשטרה על איתורן לבין ההודעה על שחרורן, ובזמן שנציג המשטרה עוד תחקר אותן, דוברות המשטרה הפיצה תיעוד רגע האיתור באוטובוס. פרידמן שואל מה הייתה המטרה בהפצת הסרטון, מאחר שהמשטרה עצמה קבעה שאין חשד לפלילים ושהוסר החשש לסכנת חייהן. הוא טוען שהמהלך נראה כאינסטינקט ללא חשיבה, ומציין שהמשטרה המשיכה להפיץ התכתבויות ותמלול שיחה גם אחרי שהובהר שאין אירוע פלילי. הוא משווה למקרה יובל קוגן בן ה-4 שנעלם בחוף ניצנים, שם פורסמו תמונות מהשטח, ולשורדי השבי שתיעודיהם פורסמו. פרידמן טוען שהמציצנות הציבורית מטשטשת את הגבול לפרטיות, ושואל מה יהיה השלב הבא, אולי שידור חי ממצלמות גוף של שוטרים.