חודש אלול מציב לישראלים מראה - והיא לא תמיד נעימה | פרופ' נח דנא-פיקארד

פרופ' נח דנא-פיקארד קורא בחודש אלול להתבוננות פנימית ולבניית גשרים בין המגזרים, תוך הדגשת התנ"ך כספר המכונן המשותף. הוא מזהיר מפני הפיכת סיורי הסליחות לאטרקציה תיירותית ומדגיש את הצורך להתנתק מדיבורים מפלגים והאשמות שווא, במיוחד בתקופת בחירות.

פרופ' נח דנא-פיקארד כותב במאמר דעה במעריב כי חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, מציע לחברה הישראלית הזדמנות ייחודית לעצור, להתבונן פנימה ולבנות מחדש גשרים בין המגזרים. הוא מדגיש את התנ"ך כספר המכונן המשותף, המסביר מי אנחנו ומהו ייעודנו בארץ ישראל, וקורא שלא לצמצם אותו לספר חוקים ומצוות בלבד. המחבר מזהיר מפני הפיכת סיורי הסליחות לאטרקציה תיירותית או פולקלורית, ומדגיש את הצורך בחיבור לתוכן ולמסורות עתיקות. הוא מתייחס לפסוקי הסליחות כמבטאים ציר אנכי (חיבור שמיים וארץ) וציר אופקי (רצף היסטורי), וקורא שלא לנתק ביניהם באמצעות מחלוקות מיותרות. במיוחד בתקופת בחירות, הוא רואה בחודש אלול קריאה להשתחרר מדיבורים מפלגים ומהאשמות שווא, ולגשת מחדש למקורות היהודיים מתוך מסורות ארוכות ימים, ולא מתוך הגדרות ממקורות זרים.