'ארכיטקטורת השלום' במזרח התיכון עשויה להוליד גוש אנטי-ישראלי - דעה

מאמר דעה מאת דובי הוניג טוען שרשת הולכת וגדלה של מדינות, כולל מצרים, קטר, טורקיה ואיחוד האמירויות, יוצרת גוש דיפלומטי מתואם שמפעיל לחץ על ישראל לסגת מעזה בעוד חמאס נשאר חמוש. הכותב מזהיר ש'ארכיטקטורת השלום' הזו עלולה ליצור מערכת שבה אויבי ישראל שומרים על נשקם וידידי ישראל זוכים בכוח להכתיב את החלטות הביטחון שלה.

מאמר דעה מאת דובי הוניג טוען שרשת הולכת וגדלה של מדינות, כולל מצרים, קטר, טורקיה, איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, פקיסטן ואינדונזיה, יוצרת גוש דיפלומטי מתואם שמפעיל לחץ על ישראל לסגת מעזה בעוד חמאס נשאר חמוש. הכותב מזהיר שהסכמי שלום דו-צדדיים, במיוחד עם מצרים, נבלעים במנגנון אזורי רחב יותר שבו טורקיה וקטר מסייעות לעצב עמדות קולקטיביות. המאמר מצביע על הצהרה משותפת של מדינות אלה הלוחצות על ישראל להתקדם עם המסגרת האחרונה לעזה וקוראות להמשך מעורבות אמריקאית כדי להבטיח ציות ישראלי. הוניג טוען שהחוסר איזון הבסיסי הוא שישראל, עם הבנקים, החברות, הדיפלומטים והיחסים הבינלאומיים שלה, קלה ללחיצה, בעוד חמאס וחיזבאללה אינם כאלה. היצירה מזהירה שמנגנוני אימות בינלאומיים לפירוק חיזבאללה בלבנון עלולים לכלול מדינות כמו בריטניה, איטליה, שוויץ ואינדונזיה, שהראו נכונות ללחוץ על ישראל. הכותב מסיק שארה"ב צריכה לבנות ארכיטקטורה אזורית שמרסנת את חמאס, חיזבאללה ואיראן, לא כזו שטובה יותר בריסון ישראל.