התקווה עדיין באמצע
ניתוח פוליטי הבוחן את כישלון מפלגות המרכז והאחדות לעבור את אחוז החסימה, לצד טענה שהשיח על ממשלת אחדות רחבה בכל זאת חילחל והשפיע על המפלגות הגדולות. המאמר סוקר את מצבן של יוזמות פוליטיות שונות, את השינוי בשפת המנהיגים, ומשווה את התקיעות הנוכחית לתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, תוך ביקורת על אחוז החסימה הגבוה.
ניתוח פוליטי מאת חן ארצי סרור הבוחן את כישלון מפלגות שוברות הגושים לעבור את אחוז החסימה, תוך טענה שהשיח על ממשלת אחדות רחבה בכל זאת חילחל והשפיע על המפלגות הגדולות. המאמר סוקר את מצבן של יוזמות פוליטיות שונות: חילי טרופר העדיף מקום מובטח אצל איזנקוט, יועז הנדל התאחד עם עינת וילף וירון זליכה אך עדיין מתנדנד סביב הרף, גנץ רץ עד הסוף למרות נטישה המונית של חברי כנסת מכחול לבן, ארדן הודיע שלא יתמודד, והמפלגה ברוח "הרבעון הרביעי" של יואב הלר ותנועת "אל הדגל" של מתן יפה לא הצליחו להתאחד עם מפלגת הציבור החרדי. המחבר טוען שהשיח על ממשלת אחדות גרם למפלגות הגדולות להתאים את עצמן: איזנקוט זז ימינה עם רשימה שמזכירה את הליכוד הממלכתי של פעם, ונתניהו הביא שריונים כמו אלישע מדן וטליק גואילי כדי לשפר תדמית ממלכתית. המאמר משווה את התקיעות הנוכחית לתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ומבקר את אחוז החסימה הגבוה כ"מלכודת שחונקת כל סיכוי להתחדשות". למרות הציניות, המחבר מזהה ניצני שינוי כמו מפלגת הציבור החרדי ורע"מ, ומסיים בקריאה לדרישה ציבורית לממשלה רחבה.