הסרט הוא רק הסימפטום: ישראל מפסידה בחזית המסוכנת מכולן
שגיב אסולין, בכיר לשעבר במוסד, טוען כי הסרט האנטי-ישראלי הוא פיגוע תודעתי בחזית השמינית, שנורה מתוך הבית. הוא מזהיר מפני רשת ארגונים ודמויות ציבוריות המממנות ומעניקות רוח גבית למפעל הדה-לגיטימציה, וקובע כי ישראל מנצחת בחזיתות הפיזיות אך מפסידה הפסד עקבי בחזית התודעתית.
שגיב אסולין, בכיר לשעבר במוסד, מנתח במאמר דעה את הסרט האנטי-ישראלי כסימפטום לבעיה עמוקה יותר: מלחמת התודעה, אותה הוא מכנה 'החזית השמינית'. לדבריו, מדובר בחזית לחימה ממשית, לא מטאפורית, עם תוקפים, נפגעים ותוצאות אסטרטגיות. אסולין טוען כי הסרט הוא 'פיגוע תודעתי' שנורה מתוך הבית, ומקשר בין יהודים בחו"ל, הקרן החדשה לישראל, ג'ורג' סורוס, אהוד ברק, המפלגה הדמוקרטית ומועמדי השמאל בישראל כנותני רוח גבית. הוא מכנה תופעה זו 'אוטו-אנטישמיות' ו'שנאה עצמית שהפכה לתעשייה'. המאמר קובע כי ישראל מנצחת בחזיתות הפיזיות אך מפסידה הפסד עקבי בחזית השמינית, בעוד מולה עומדת מערכת מאורגנת עם תקציבים וכוח אדם, ובצד הישראלי יש אלתור ומתנדבים. אסולין דורש להגדיר את החזית השמינית כאיום ביטחוני רשמי, להקים מנגנוני ביטחון ומנהלת ייעודית תחת משרד ראש הממשלה. הוא מסיים באיום כלפי יוצרי הסרט, כי ביום שהחזית תוגדר רשמית, הם יוגדרו כבוגדים.