הפינוי הציל מהטילים, אבל גבה מחיר נפשי: המחקר על בני הנוער בעוטף

מחקר חדש מאוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת European Journal of Psychotraumatology, מצא שבני נוער שפונו מבתיהם במלחמת חרבות ברזל דיווחו על רמות גבוהות יותר של דיכאון ולחץ בהשוואה לבני גילם שלא פונו, אף שגם הם חיו תחת איום. החוקרים מדגישים שהפינוי עצמו קשור למצוקה רגשית נוספת, מעבר להשפעת החיים תחת איום, וכי אין מדובר בקשר סיבתי.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת European Journal of Psychotraumatology בחן את הקשר בין פינוי מבית לבין מצוקה רגשית בקרב בני נוער ישראלים במהלך מלחמת חרבות ברזל. במחקר השתתפו 198 בני ובנות נוער בגילי 14 עד 18, שנבדקו בחודשים פברואר עד מאי 2024, ארבעה עד שמונה חודשים לאחר פרוץ המלחמה. מחצית מהמשתתפים פונו יחד עם משפחותיהם מיישובים הסמוכים לגבול רצועת עזה ולגבול הצפון, ואילו המחצית השנייה התגוררה מחוץ לאזורי הפינוי אך נחשפה גם היא לאיומי ירי וללחימה. שתי הקבוצות היו דומות במאפיינים מרכזיים, בהם גיל, מגדר, מצב חברתי-כלכלי ומידת התמיכה החברתית. המשתתפים מילאו שאלונים מקוונים שבחנו תסמיני דיכאון, חרדה ולחץ, לצד קשיים בוויסות רגשי ובהתמודדות עם חוסר ודאות. מתוצאות המחקר עולה כי בני הנוער בשתי הקבוצות סבלו מרמות גבוהות מהנורמה של דיכאון, חרדה ולחץ, אך הפער בין הקבוצות התבטא בעיקר ברמות גבוהות יותר של דיכאון ולחץ בקרב בני הנוער שפונו. בכל הנוגע לחרדה, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות. עוד נמצא כי בני הנוער המפונים התקשו יותר בוויסות רגשות ובהתמודדות עם חוסר ודאות, וככל שהקשיים הללו היו חמורים יותר, כך נמצאה גם מצוקה רגשית גבוהה יותר. פרופ' נעם ויינבך מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ממובילי המחקר, אמר כי ההשוואה בין שתי קבוצות שחוו את אותה מלחמה מאפשרת לראות כי הפינוי עצמו קשור למצוקה רגשית נוספת. החוקרים מדגישים כי המחקר אינו מאפשר לקבוע שמדובר בקשר סיבתי, וכי הממצאים עשויים לסייע בהתאמת המענה לבני נוער שפונו, תוך התמקדות לא רק בתסמיני הדיכאון והלחץ אלא גם ביכולת להתמודד עם רגשות קשים ועם חוסר ודאות מתמשך.