יומני החוסן השקט: מה שאנשים לא אומרים במלחמה
מאמר רפלקטיבי על הממדים הפסיכולוגיים והרגשיים של המלחמה שאינם מופיעים בתמונות הגדולות. הוא עוסק בשתיקה כשפה נפוצה בזמן מלחמה, שבה אנשים מסתירים את כאבם ופחדם מאחורי פנים חזקות. המאמר סוקר מה שהורים וילדים לא אומרים, ומזהיר מפני האדרת השתיקה והפיכתה לדרישה קבועה. הוא קורא לפנות מקום לחולשה ולהכיר בעייפות, תוך הדגשה שהחוסן האמיתי טמון בפרטים היומיומיים הקטנים.
מאמר רפלקטיבי המתפרסם באתר פלסטין און ליין, העוסק בממדים הפסיכולוגיים והרגשיים של המלחמה שאינם מופיעים בסצנות הגדולות שמצלמות המצלמות. המאמר מתאר 'מלחמה שקטה' המתרחשת בתוך הבתים והלבבות, שבה אבות מסתירים את פחדם כדי להיראות חזקים מול משפחותיהם, ואנשים מחייכים במהלך היום בעודם נושאים את כאביהם לבדם בלילה. הוא מזהיר מפני האדרת השתיקה והפיכתה לדרישה קבועה, ומציין שאמירת 'אתה חזק' עשויה להתפרש לעיתים כ'אין לך זכות להתעייף'. הוא סוקר מה שהורים (פחד) וילדים (דאגה לביטחון ולבית) לא אומרים, וקורא לפנות מקום לחולשה ולהכיר בעייפות. המאמר מסיים בהדגשה שהסיפורים הגדולים ביותר של המלחמה אינם בשדות הקרב אלא ברגעים הקטנים שבהם אדם בוחר לא לתת לאכזריות לשלול ממנו את אנושיותו.