השד הדמוגרפי

רון שפירא טוען כי החרדה הדמוגרפית המעצבת את הפוליטיקה מבוססת על תחזיות שגויות. הוא מסביר ששיעור פריון ממוצע מטעה, ומדגים באמצעות מודל כיצד אוכלוסייה יכולה לגדול גם עם פריון נמוך. הוא מצטט דוגמאות היסטוריות כדי לטעון שתרבויות מתעשרות, לא נעלמות.

רון שפירא טוען במאמר דעה כי החרדה הדמוגרפית, המעצבת את הפוליטיקה הישראלית והגלובלית, מבוססת על תחזיות אפוקליפטיות שגויות. הוא מזהה את החרדה כגורם לעליית הימין הקיצוני באירופה ולסחף האנטי-דמוקרטי של 'קואליציית השופטים-טייסים-עובדי מדינה' בישראל. שפירא מבקר את הטיעון ש'האנושות מכחידה את עצמה' בשל ירידת שיעור הילודה, ומסביר כי שיעור הפריון הממוצע העולמי של כ-2.2 ילדים לאישה מטעה, שכן הוא משקלל תת-אוכלוסיות שונות. הוא מדגים באמצעות מודל היפותטי של שתי קבוצות ('כחולים' ו'ירוקים') כי גם עם שיעור ריבוי כולל של 1.85, האוכלוסייה יכולה לגדול בטווח הארוך אם קבוצה עם פריון גבוה יותר גדלה. הוא מצטט דוגמאות היסטוריות, כמו התרבות ההלניסטית ורומא, כדי לטעון שתרבויות משתנות ומתעשרות, ולא נעלמות. המאמר מסתיים בהערכה שהחברה הישראלית תתפתח ואין צורך להתכונן ל'קץ כל בשר'.

השד הדמוגרפי