הסתירות שטראמפ מעדיף שלא לראות בתוכנית לרצועת עזה
הדיווחים על הסכם בעזה מתגלים כמוקדמים: שלושה צדדים מציגים פרשנויות שונות. חמאס מציעה לשמור נשק קל ונוכחות אזרחית, מועצת השלום דורשת פירוז מלא, וישראל מתרחקת מהמתווה. גם בתרחיש האופטימי, הסכם עם ארגון ג'יהאדיסטי אינו ערובה לשקט.
הדיווחים ביממה האחרונה על הגעה להסכם בנוגע לרצועת עזה, כולל מצד הנשיא דונלד טראמפ, יוצרים רושם של התקדמות, אך עיון במקורות מגלה סתירות עמוקות. חמאס מדברת על השארת הנשק הקל בידיה ואחסונו ברצועה, מועצת השלום מציגה פירוז מלא, וישראל דוחה את ההצעה. השיחות בקהיר מתנהלות בין חמאס למצרים, קטאר וטורקיה, עם מעורבות של מוחמד דחלאן. המחלוקת המרכזית נוגעת למשמעות 'פירוק מנשק' ולגורם שיקבל את הנשק. חמאס דורשת לשמור נשק קל, כולל טילי כתף, וקליטת 40 אלף עובדיה במנגנונים החדשים. מועצת השלום דורשת פירוק כל הנשק, השמדת מנהרות ומתקני ייצור, ופיקוח של ועדת אימות. ישראל דורשת הוצאת הנשק מעזה ופירוז מוחלט. האופטימיות של טראמפ נראית מוקדמת, וחמאס מציעה למעשה את עמדתה המסורתית בלבוש חדש. גם בתרחיש האופטימי, ישראל לא תוכל לנוח על זרי הדפנה.