"הילד לא מספר לך באילו סכנות הוא נמצא, כי הוא יודע שאמא תשתגע. אבל אנחנו לא טיפשות. מספיק מבט אחד"

ספר חדש של ד"ר אפרת שלוי-ליבוביץ' מביא 15 מונולוגים של אמהות ללוחמים, המתארים חרדה, אשמה, בדידות ודיסוננס הורי נוכח שליחת ילדיהן לקרב. האמהות מדברות על הסתרת סכנות מצד הבנים, על תחושת בגידה ועל התמודדות עם הפחד מהדפיקה בדלת.

ספרה החדש של ד"ר אפרת שלוי-ליבוביץ', "אמהות בחזית - חוויותיהן של אמהות ללוחמים בחרבות ברזל" (הוצאת כנרת), מביא 15 מונולוגים חשופים ונוקבים של אמהות ללוחמים ולוחמות. האמהות מתארות את חוסר האונים, האשמה והדיסוננס ההורי שבשליחת ילדיהן לתופת, לצד ביטויים פיזיים של מצוקה רגשית, כמו כאבי רחם ושיניים מהודקות. הן מדברות על תחושת בדידות, על הסתרת סכנות מצד הבנים שמגנים עליהן, ועל אסטרטגיות התמודדות כמו תפילות, הפרשות חלה וחיפוש סימני חיים בווטסאפ. אחת האמהות שראיינה התאבדה במהלך המלחמה, מה שמדגיש את עומק המצוקה. הספר מבקש לתת תוקף לרגשות האמהות ולהראות שהן לא לבד.

"הילד לא מספר לך באילו סכנות הוא נמצא, כי הוא יודע שאמא תשתגע. אבל אנחנו לא טיפשות. מספיק מבט אחד"