הזירות שבין הסבבים
ליאור בן ארי מנתח את המצב הביטחוני בישראל בין סבבי לחימה, תוך התמקדות בזירות הפתוחות בלבנון, סוריה ועזה. הוא מדגיש כי האיומים נמשכים גם כשהפוקוס מופנה לאיראן, ומזכיר תקיפה ישראלית בסוריה במהלך מבצע 'שאגת הארי'. הכתבה בוחנת את מעמדה המשתנה של סוריה תחת הנשיא א-שרע ואת הצורך של ישראל בגיבוי בינלאומי.
ליאור בן ארי מנתח את המצב הביטחוני המורכב של ישראל בין סבבי לחימה, תוך התמקדות בזירות הפתוחות סביבה. הוא טוען כי כל עוד הזירות בלבנון, סוריה ועזה נותרו פתוחות, האיומים קיימים והעיסוק מדלג בין מעגל איום אחד לאחר. כדוגמה, הוא מזכיר כי ב-20 במרץ 2025, בעיצומו של מבצע 'שאגת הארי' מול איראן, צה"ל תקף תשתיות של המשטר הסורי בדרום סוריה בתגובה לתקיפות נגד האוכלוסייה הדרוזית באזור א-סווידא. הכתבה בוחנת את מעמדה המשתנה של סוריה תחת הנשיא אחמד א-שרע, שצובר לגיטימציה בינלאומית ונמנע מעימות עם ישראל. עם זאת, ישראל ממשיכה בפעילותה בדרום סוריה, בעוד גורמים בינלאומיים קוראים לה לסגת. בן ארי מציין כי לישראל ולסוריה החדשה יש אינטרס משותף במאבק באיראן, וכי סוריה סיכלה לאחרונה ניסיון הברחת נשק לחיזבאללה. הוא מסכם כי ישראל זקוקה לשותפים נוספים וכמה שפחות זירות פתוחות, במיוחד לאור העובדה שנושאים קריטיים כמו טילים ומימון זרועות איראן לא נכללו במזכר ההבנות מול ארה"ב.