הסכמי עודפים: הקרב הפוליטי הבא - בתוך הגושים
הכתבה סוקרת את משמעות הסכמי העודפים בבחירות לכנסת ה-26, ומנתחת את השיקולים הפוליטיים והחיכוכים הצפויים בתוך גוש הקואליציה, גוש האופוזיציה והמפלגות הערביות סביב חתימה על הסכמים אלו, שעשויים להכריע בחירות צמודות.
הכתבה של אילי זילברברג בישראל היום מספקת תמונת מצב מקיפה על המערכה הפוליטית הבאה סביב הסכמי העודפים, ימים ספורים לאחר סגירת הרשימות לכנסת ה-26. הכותב מסביר את המנגנון הטכני של חוק בדר-עופר מ-1973, שלפיו מפלגות יכולות לחתום על הסכם עודפים עם מפלגה אחת נוספת, והחישוב נעשה כאילו שתיהן מפלגה אחת, בתנאי ששתיהן עברו את אחוז החסימה. הכתבה מדגישה כי מדובר בנושא טכני לכאורה בעל משמעות פוליטית גדולה בבחירות צמודות, ומצטטת נתונים מהבחירות הקודמות: ש"ס זכתה במנדט ה-11 שלה בזכות הסכם כזה, הליכוד הוסיף 2 מנדטים, המחנה הממלכתי ויש עתיד הוסיפו מנדט אחד כל אחת. הניתוח מתמקד בשלושה גושים עיקריים. בגוש הקואליציה, הכולל שש מפלגות, הליכוד חתם על הסכם עם הציונות הדתית וזהות, כמעין פרס על האיחוד, אך הדבר מותיר בחוץ את איתמר בן גביר ועוצמה יהודית ואת "עמך ישראל" של עופר וינטר. הכותב מציין כי קמפיין הלחצים נגד וינטר כבר החל, ושיתוף פעולה בינו לבין בן גביר עלול לייצר בעיות. בגוש האופוזיציה, הכולל ארבע מפלגות (ישר של איזנקוט, ביחד של בנט ולפיד, הדמוקרטים של יאיר גולן וישראל ביתנו של ליברמן), קיימת סוגיה מורכבת: אף אחד בגוש לא רוצה להיתפס כמי שקולותיו, גם בחיבור טכני, יחזקו את הדמוקרטים של גולן. ליברמן יתקשה לחתום עם גולן, ובנט ואיזנקוט מנסים לקרוץ לימין. הכותב מעריך שלאיזנקוט יהיה קל יותר לחתום עם גולן מאשר לבנט. בנוסף, הכתבה עוסקת במפלגות הערביות, שם יש דם רע בשל סירובו של מנסור עבאס להצטרף למשותפת, ובגוש השלישי של הנדל-זליכה וגנץ, שם הסבירות להסכם נמוכה בשל הסקרים והמתיחות האישית.