סולחה נגד החברה הערבית
ראויה חנדקלו תוקפת את השימוש של המדינה בסולחה ככלי לניהול פשיעה בחברה הערבית במקום אכיפת חוק. היא טוענת כי המדינה משתמשת בתרבות הערבית כתירוץ להפקרת אזרחים, ומחזקת מנגנונים עברייניים ופטריארכליים. היא קוראת לשלטון חוק אחיד ושוויוני.
ראויה חנדקלו, כותבת דעה ב-ynet, תוקפת את השימוש של המדינה בסולחה ככלי לניהול הפשיעה בחברה הערבית במקום אכיפת חוק. היא טוענת כי המושג "שקט" משמש מדד מטעה, המסתיר את מי שמחזיק בכוח ובאיזה מחיר. הסולחה, לדבריה, יכולה לשמש הליך גישור לגיטימי במחלוקות קהילתיות, אך לא במקום ההליך הפלילי במקרים של רצח, ירי וסחיטה. היא מאשימה את המדינה בטשטוש מכוון: עבירה הופכת ל"סכסוך", הנפגע נדרש "להתפשר", וכישלון המדינה מוצג כ"התאמה תרבותית". היא מצטטת את ד"ר מנאר חסן, שהראתה כיצד השימוש במושג "כבוד המשפחה" טשטש את אחריות המדינה לרצח נשים. חנדקלו טוענת כי המדינה מכירה במנגנוני סולחה, כולל הקמת מועצת סולחה אלטרנטיבית בנגב, ובכך מעניקה לגיטימציה לבעלי כוח עברייני ומחזקת סדר פטריארכלי. היא קוראת למדינה להפסיק להשתמש בתרבות הערבית כתירוץ להפקרה, ולדרוש מוסדות שוויוניים ושלטון חוק אחיד.