מגן דוד בכיסי: הרהורים על מולדובה, בטיחות ומשקל הזהות | ג'וש ארונסון

העיתונאי ג'וש ארונסון מתאר בטור אישי את החלטתו להסתיר את מגן הדוד בשדה התעופה באיסטנבול בשל אנטישמיות, ואת ביקורו במולדובה שם ראה קהילה יהודית מתחדשת. הוא מקשר בין השנאה לתורת פרויד, ומספר על ביקור בבית חולים פסיכיאטרי לשעבר בווינה שהפך לבית ספר יהודי. הוא חושף משבר נפשי שעבר, ואת התמיכה שקיבל מהקהילה וממיוזמת "קול העם" של הנשיא הרצוג. הוא מסכם שהציונות היא אחריות הדדית וסולידריות.

בטור אישי שפורסם במעריב, מתאר העיתונאי ג'וש ארונסון את החלטתו להסתיר את מגן הדוד שלו לפני שעבר בשדה התעופה באיסטנבול בדרכו למזרח אירופה. הוא מסביר כי זו הייתה החלטה של הישרדות מחושבת, לא של פחדנות, לאור האנטישמיות הגואה. הוא מתאר את ביקורו במולדובה, שם היה עד לחוסנה של קהילה יהודית הולכת וגדלה. הוא מקשר בין השנאה העיוורת לתיאוריות של פרויד על הטבע האנושי, וקורא לחינוך ודיאלוג ככלים למאבק באנטישמיות. הוא מספר על ביקור בבודפשט ובווינה, כולל בבית החולים הפסיכיאטרי לשעבר שבו ד"ר הנס אספרגר שלח אנשים עם מוגבלויות למותם, וכיום משמש כבית ספר יהודי משגשג. הוא מתאר משבר בריאות נפשי קשה שחווה לאחרונה, ומספר כי קהילתו היהודית, כולל יוזמת "קול העם" של הנשיא הרצוג, תמכה בו. הוא מסכם כי הציונות עבורו היא אחריות הדדית וסולידריות, לא סיסמה פוליטית.