הספריי והזעם: ספר חדש מתעד את קו השבר הישראלי על קירות פלורנטין

ספרה החדש של ציפה קמפינסקי, 'הכתובת הייתה', מתעד את הגרפיטי בשכונת פלורנטין בתל אביב אחרי 7 באוקטובר. הכתובות על הקירות משקפות את קו השבר הפנים-ישראלי: קריאות לשלום ולנקמה, דרישות לאחריות, זעקות על ילדי עזה ועל החטופים. הספר כולל התייחסויות של פסיכואנליטיקאית וחוקרת, ומציג את הקירות כקנבס עירוני טעון.

ספרה החדש של ציפה קמפינסקי, 'הכתובת הייתה' (הוצאת 'מה היה פה קודם', פלורנטין), מתעד את הגרפיטי בשכונת פלורנטין בתל אביב אחרי 7 באוקטובר. קמפינסקי, שמצלמת ומתעדת את קירות השכונה זה יותר מעשור, ממשיכה לתעד גם אחרי האירועים. הכתובות על הקירות משקפות את קו השבר הפנים-ישראלי: קריאות לשלום ולנקמה, דרישות לאחריות, זעקות על ילדי עזה ועל החטופים. דוגמאות: כתובת שואלת 'סבתא, מה עשית בזמן רצח העם בעזה?' וכתובת אחרת משיבה 'קברתי את המתים שלי! ישבתי שבעה! בכיתי על החטופים'. על 'ביחד ננצח' מישהו הגיב 'איפה הניצחון?'. הספר כולל התייחסויות של הפסיכואנליטיקאית גבי בונויט ושל ד"ר רקפת אפרת לבקוביץ' הולצר, הדנים במשמעות המחיקה וההסתרה של הכתובות. הפרויקט מזכיר את 'שירת הסטיקר' של דויד גרוסמן מתחילת שנות ה-2000. הספר מזמין להגביר את הקשב לקולות מהקירות כדי להבין את עומק המשבר.