נגמרה הסולידריות: שתיקת חברי הדמוקרטים בעניין עינב צנגאוקר אומרת הכל | כנרת בראשי

כנרת בראשי תוקפת בטור דעה את מפלגת הדמוקרטים ויאיר גולן על כך שלא עמדו בהבטחה לשיריון לעינב צנגאוקר, אם חטוף. היא טוענת שהמפלגה השתמשה בכאבה למטרות פוליטיות ונטשה אותה כשבקשה כוח אמיתי. השתיקה של חברי המפלגה, לדבריה, חושפת את חוסר הסולידריות ואת השימוש החד-פעמי באנשים.

כנרת בראשי, בטור דעה במעריב, תוקפת את מפלגת הדמוקרטים ויו"ר המפלגה יאיר גולן על התנהלותם כלפי עינב צנגאוקר, אם החטוף. לפי הטור, צנגאוקר טענה שבפגישה בפברואר במטה הבחירות הבטיח לה גולן שיריון ברשימתו, היא סמכה עליו ושמרה על הסוד, אך הוא לא עמד במילתו, הקשר נותק, ובמקום תשובה הגיעה שתיקה. גולן לא הכחיש, אלא מצא תירוץ להתנערות, והציע לה פרס ניחומים עם שכר ופעילות בקמפיין. בראשי טוענת שצנגאוקר רצתה מקום אמיתי בכנסת, עם לשכה, יועצים ומשכורת, אך חברי המפלגה לא רצו אותה, אלא רק את הכאב והבוטות שלה כדי להסית ולפגוע במאמצים להשבת החטופים. היא מדגישה שאין ביקורת על כאבה של צנגאוקר, אך קולה היה בוטה, מתלהם ואלים, וחצה גבולות. עם זאת, היא תוהה כיצד מחנה שמתיימר לרגישות העניק במה לסגנון כזה. בראשי קובעת שהשתיקה של חברי המפלגה אומרת הכל: צנגאוקר הייתה רצויה כל עוד קולה היה חזק ומגייס, אבל כשבקשה כוח משל עצמה, נגמרה הסולידריות. היא מאשימה את המפלגה בשימוש בכאבה למטרות פוליטיות ובגילוי רתיעה מוסרית כשהיא ביקשה מקום אמיתי. הכישלון, לדבריה, הוא של גולן ושל כל מי שמחא כפיים לכאבה ולקללותיה כשהיה מועיל, אך שתק כשהיא רצתה להיות יותר מפנים זועקות של קמפיין.