נקמה בנוסח חוות גלעד
מתן כהנא, כמו נפתלי בנט, התגייס לטובת חוות גלעד לא רק מטעמי הזדהות אנושית עם קהילה שעברה טלטלה, אלא כדי להוכיח לימין העמוק שהוא עדיין בשר מבשרו למרות הישיבה בקואליציה עם רע"מ. זה כמובן לא יביא משם אפילו רבע קול או אפילו ירגיע במעט את הקמפיין האגרסיבי נגד "ממשלת שמאל" (שתורכב ברובה מאנשי ימין, גם אם לא לפי הגדרת האדמו"רים מערוץ 14), אבל לפחות יש בכך כדי להבהיר לכל מי שתולה תקוות בבחירות הקרובות, בין אם מתוך ישראל או מחוצה לה: ממשלה חלופית תוכל לבצע שינויים חיוביים במגוון תחומים, אבל ספק אם היא באמת תוכל לטפל באומץ ובלי פשרות בחבית הנפץ של הגדה המערבית ובהידרדרות המהירה של האזור לאפרטהייד. למעשה, "מהפך" אמיתי יוכל להתרחש רק כשהציבור הישראלי יחליט שקריאות פומביות לרצח עם זאת לא רק בעיה ב"הסברה".
הטור של עינב שיף עוסק בתגובת הפוליטיקאים הישראלים לשריפה בחוות גלעד ובהקשר הרחב של השיח הפוליטי. הוא פותח באזכור כתבה של ה-BBC שבה יהודה שמעון, תושב חוות גלעד, הצדיק מעשי נקמה בפלסטינים ואמר כי "אנחנו צריכים להרוג את כל האנשים ב(כפרים) תל ואל-סארה, אפילו ג'ית ופרעאתה" וכי "חיי יהודי אחד – זה עשרה מיליון (פלסטינים)". שיף מציין כי דבריו של שמעון חוללו סערה בתקשורת הבינלאומית, וכי שמעון זכה לביקור של ח"כ מתן כהנא, שהגיע לחוות גלעד בעקבות השריפה. שיף טוען שכהנא, כמו נפתלי בנט, ניסה להוכיח לימין העמוק שהוא עדיין מחובר אליו למרות הישיבה בקואליציה עם רע"מ. הוא מוסיף כי מהלך זה לא יביא קולות, אך מבהיר כי ממשלה חלופית לא תוכל לטפל בהידרדרות בגדה המערבית. שיף מסיים בקריאה לציבור הישראלי להחליט שקריאות פומביות לרצח עם הן בעיה מהותית.