קטאר לא שינתה צד - היא פשוט שיחקה נכון בקלפים
קטאר רואה בהסכמת חמאס למתווה טראמפ הישג אסטרטגי שמחזק את מעמדה כמתווכת חיונית בוושינגטון, אך היא מתמודדת עם דילמה: היא רוצה לשמר את חמאס כנכס פוליטי, ולכן תתנגד ליישום שיפרק אותו. דוחא מנסה לאזן בין וושינגטון לחמאס, ומעבירה את האחריות לכישלון לישראל. המבחן האמיתי יהיה בשלב היישום, כשתיאלץ לבחור בין לגיטימציה בינלאומית לבין הגנה על הארגון.
הסכמת חמאס למתווה שהכריז הנשיא דונלד טראמפ נתפסה כהישג אמריקני, אך יש מנצחת נוספת: קטאר. עבור דוחא, עצם ההבאה של חמאס להסכמה היא הישג אסטרטגי, ללא קשר ליישום. קטאר אינה מתווכת ניטרלית אלא בעלת אינטרסים: לחזק את מעמדה מול ארה"ב ולהוכיח שאין תחליף לתפקידה, ולהרחיב השפעתה בזירה הפלסטינית, כשחמאס הוא הכלי המרכזי. הדילמה המרכזית: היא מעוניינת בהצלחת התיווך אך לא בהיעלמות חמאס, שכן חמאס מוחלש רצוי, אך מובס או מפורק הוא אובדן מנוף השפעה. לכן לחצה על חמאס לקבל את המתווה, אך תתנגד ליישום שימחק אותו. דוחא מאזנת בין טראמפ לחמאס: מול וושינגטון היא חייבת להוכיח יכולת השפעה, ומול חמאס לא להצטייר כמי שכפתה כניעה. התרחיש האידיאלי: חמאס מגלה גמישות, קטאר מקבלת קרדיט, והאחריות לכישלון עוברת לישראל. עצם הסכמת חמאס שינתה את נקודת המוצא, וכעת דוחא מעבירה את מרכז הכובד לישראל. במקביל, קטאר מעצבת נרטיב באמצעות אל-ג'זירה, ומציגה פירוק נשק כ"הסדרה" או "אחסון", תוך הדגשת נסיגה ישראלית וסיוע הומניטרי. המבחן האמיתי יהיה בשלב היישום, כשתידרש לבחור בין אמון אמריקני ומעמד בינלאומי לבין שימור חמאס כנכס אסטרטגי. השאלה המרכזית: האם תסייע ליישום סעיפים שיהפכו את חמאס לגורם פוליטי מוגבל, או תגן על הנכס שהפך אותה למתווכת החשובה ביותר.