פופוליזם או ממלכתיות? המאבק על דמותה של הליכוד
תוצאות הפריימריז בליכוד חשפו כמעט תיקו בין 'הימין הממלכתי' לימין הפופוליסטי, והליכוד לא הכריע בין שתי התרבויות הפוליטיות שלו. המאמר ממקם את המאבק בתהליך גלובלי, מתמקד במערכת המשפט ומצטט את פרופ' נעם גדרון. הכותב טוען שהפופוליזם יכול להיות תגובה דמוקרטית לאליטות, אך מזהיר מפני פופוליזם אנטי-דמוקרטי.
מאמר פרשנות מנתח את תוצאות הפריימריז בליכוד ומציג אותן כחשיפת 'כמעט תיקו פוליטי' בין שני זרמים: 'הימין הממלכתי' והימין הפופוליסטי. הכותב טוען שהליכוד לא הכריע בין שתי התרבויות הפוליטיות שלו. הוא ממקם את המאבק בתהליך גלובלי שבו המעמדות העובדים נעו ימינה, ומציין דוגמאות כמו 'אלטרנטיבה לגרמניה', 'רפורמה ל-UK' ותנועת MAGA. בישראל, המאבק מתמקד במערכת המשפט; הכותב מזכיר את פסק הדין מינואר 2024 בעניין עילת הסבירות, שבו ביטל בית המשפט לראשונה תיקון לחוק יסוד, ומתאר זאת כ'שינוי משטרי מדמוקרטיה ליוריסטוקרטיה'. הוא מציין שאנשי 'הימין הממלכתי' הישן כמו דן מרידור וציפי לבני איבדו את מקומם בליכוד. הכותב מצטט את פרופ' נעם גדרון שתיאר את הליכוד כמפלגה שהפכה לפופוליסטית במידה חריגה, אך טוען שבמה שמתואר כ'פופוליזם' אפשר לראות תגובת נגד דמוקרטית של ציבור שאיבד אמון באליטות. הוא מזהיר מפני פופוליזם אנטי-דמוקרטי ומפני אליטיזם אנטי-דמוקרטי, ומסכם שהמאבק הוא בין תפיסת ממלכתיות המדגישה אמון במוסדות לבין תפיסה פופוליסטית המדגישה ריבונות העם.