פרשת ראה: עולם ללא עוני?
הכתבה בוחנת את המתח בפרשת ראה בין החזון למיגור העוני לבין ההכרה בקיומו המתמשך, ומשווה בין פרשנויות שונות. היא מקשרת את הדיון לויכוח בין גישות מהפכניות לדרגתיות בסוציאליזם, ומצטטת את מרטין בובר וספרו 'נתיבות באוטופיה' כהגנה על הסוציאליזם האוטופי. הכתבה מדגישה את חשיבותם של ניסיונות קונסטרוקטיביים כמו קואופרטיבים וקיבוצים.
בפרשת ראה, משה מציג חזון של מיגור העוני, אך גם קובע כי עניים ימשיכו להתקיים. הכתבה בוחנת את המתח בין הפסוקים 'אפס כי לא יהיה בך אביון' ו'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ', ומציגה פרשנויות שונות: רש"י רואה בפסוק הראשון ציווי לפעול למיגור העוני, בעוד הרשב"ם רואה בו הבטחה לשכר למי שמשחרר עבדים. חז"ל מציעים פירוש של שכר ועונש. הכתבה מקשרת את המתח הזה לויכוח בין גישות אפוקליפטיות לנורמטיביות ביהדות, ומקבילה אותו לדיון בסוציאליזם בין גישות מהפכניות (מרקס) לבין גישות הדרגתיות (קואופרטיבים, קיבוצים). היא מצטטת את מרטין בובר וספרו 'נתיבות באוטופיה' (1947) כהגנה על הסוציאליזם האוטופי, וטוענת כי ניסיונות קונסטרוקטיביים כמו הקיבוצים הם ביטוי למרידה בבדידות המודרנית. הכתבה מסתיימת בציטוט של בובר על האפשרות שהמאמץ האוטופיסטי מכין את מבנה החברה העתידי.