'ממלכת הפרטיזנים שלנו' ו'כתוב ברפת': הישרדות השואה מקרוב ואישי - ביקורת

בארי דייוויס סוקר שני ספרי זיכרונות על השואה בהוצאת יד ושם: 'ממלכת הפרטיזנים שלנו' מאת לזר אנגלס ו'כתוב ברפת' מאת רות ליימנזון אנגלס, שתורגמו מיידיש על ידי בנם דוד אנגלס. הביקורת מדגישה את הסיפורים האישיים והעדויות ממקור ראשון על הישרדות – בריחתו של לזר מגטו וילנה והצטרפותו לפרטיזנים של ביילסקי, ושהותה של רות במשך עשרה חודשים ברפת. דייוויס מדגיש את חשיבותן של עדויות אישיות בזיכרון ששת מיליוני קורבנות השואה.

בארי דייוויס סוקר שני ספרי זיכרונות על השואה בהוצאת יד ושם: 'ממלכת הפרטיזנים שלנו' מאת לזר אנגלס ו'כתוב ברפת' מאת רות ליימנזון אנגלס, שתורגמו מיידיש על ידי בנם דוד אנגלס. הביקורת מדגישה את הסיפורים האישיים והעדויות ממקור ראשון על הישרדות – בריחתו של לזר מגטו וילנה והצטרפותו לפרטיזנים של ביילסקי, ושהותה של רות במשך עשרה חודשים ברפת. דייוויס מדגיש את חשיבותן של עדויות אישיות בזיכרון ששת מיליוני קורבנות השואה. הוא מתאר את המסע הרגשי של הקוראים דרך החוויות הקשות, תוך שימת דגש על הכוח של הסיפור האישי להעביר את הזוועות בצורה חיה ונוגעת ללב. הביקורת אינה נכנסת לניתוח ספרותי מעמיק או לדיון היסטורי רחב, אלא מתמקדת בהשפעה הרגשית של הספרים ובחשיבותם התיעודית. דייוויס מציין את עבודת העריכה של דוד אנגלס, שהכין את הספרים לדפוס, ומדגיש את הנאמנות למקור היידי. הוא גם מזכיר את מחיר הספרים (104 שקלים) ואת זמינותם בחנויות, אך אינו מרחיב על קהל היעד או על העניין האקדמי הפוטנציאלי. הביקורת מסתיימת בקריאה לשמר את עדויות הניצולים כדרך לזכור את השואה ולהעביר את הלקח לדורות הבאים.

'ממלכת הפרטיזנים שלנו' ו'כתוב ברפת': הישרדות השואה מקרוב ואישי - ביקורת