לא "שלום עכשיו" - אלא יציבות תמורת אמון: מודל חדש ליחסי ישראל ושכנותיה | אל"ם (מיל') אמיר נוי

אל"ם (מיל') אמיר נוי מציע מודל חדש ליחסי ישראל ושכנותיה: יציבות תמורת אמון, במקום "שטחים תמורת שלום". הוא טוען ששלושת העשורים האחרונים, כולל אוסלו, הנסיגה מלבנון וההתנתקות, הוכיחו שוויתור ישראלי לבדו לא יוצר שלום. המודל כולל שלושה שלבים: הסכם אי-לוחמה, ביטחון וגבולות יציבים, ובניית אינטרסים משותפים. רק אחרי שנים של יציבות, השלום הופך למציאות.

במאמר דעה, אל"ם (מיל') אמיר נוי מציע מודל חדש ליחסי ישראל ושכנותיה, תחת הכותרת "יציבות תמורת אמון". הוא טוען כי מאז שנות התשעים עמדה במרכז השיח המדיני תפיסת "שטחים תמורת שלום", אך שלושת העשורים האחרונים הוכיחו כי ויתור ישראלי לבדו אינו מביא לשלום. הוא מצביע על הסכמי אוסלו, הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון וההתנתקות מרצועת עזה ככישלונות שהובילו לגלי טרור, להתבססות חיזבאללה ולהשתלטות חמאס, עד למתקפת שבעה באוקטובר. נוי קובע כי השלום אינו נוצר מהסרת מכשולים חיצוניים, אלא דורש שינוי פנימי עמוק בתפיסת הצד השני והכרה בזכותה של ישראל להתקיים. הוא מציע מודל בשלושה שלבים: ראשית, הסכם אי-לוחמה המגדיר הפרות ומנגנוני פיקוח; שנית, ביטחון וגבולות יציבים; ושלישית, בניית אינטרסים משותפים במסחר, אנרגיה, מים, חקלאות, תיירות וטכנולוגיה. רק אחרי שנים של יציבות, השלום הופך למציאות, ולא דרך הצהרות גדולות או לחיצות יד בין מנהיגים.