נתניהו מעלה את רף הרטוריקה.. המציאות כופה את המסלול
המאמר מנתח את הצהרות נתניהו בנוגע לשלב השני של ההסכם, ומדגיש את הפער בין הרטוריקה הניצית שלו לבין יכולתו בפועל ליישם, על רקע לחצים פנימיים, אמריקניים ובינלאומיים. הוא מציין שהעלאת רף הדרישות היא חלק ממאבק מיקוח לשיפור התנאים, ושאלת פירוק הנשק של ההתנגדות מורכבת ודורשת הבנות וערבויות. הוא מסכם שסחבת אפשרית, אבל לפוצץ את המסלול קשה.
המאמר דן בהצהרות האחרונות של ראש ממשלת ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, בנוגע לשלב השני של ההסכם, ומנתח את הפער בין הרטוריקה הניצית למציאות הפוליטית. נתניהו דוחה את הנוסחה המוצעת למעבר לשלב השני, ומתנה את פירוק הנשק של ההתנגדות לפני כל צעד, כולל נסיגה, בנאום שמתיישר עם מצב הרוח הישראלי הניצי ונותן לממשלה מרחב פוליטי. עם זאת, המאמר טוען שישראל אינה פועלת בוואקום פוליטי, אלא בתוך לחצים בינלאומיים ואמריקניים, ולכן העלאת רף הדרישות אינה אומרת יכולת לכפות אותן. הוא מפרש את העמדה הישראלית כחלק ממאבק מיקוח לשיפור התנאים וסחיטת ערבויות, ולא החלטה לפוצץ את המסלול. הוא גם מקשר את הצהרות נתניהו לחישובים הפנימיים שלו, שכן הוא צריך להיראות ניצי כדי להימנע מהתקפות מהמחנה שלו. הוא מציין שתנאי פירוק הנשק מורכב כי הוא נוגע לליבת הסכסוך ולמאזן הכוחות, ודורש הבנות ומנגנוני יישום. המאמר מסכם שנתניהו עומד בין לחץ פנימי לניציות לבין לחץ אמריקני ובינלאומי להמשך המסלול, ושסחבת אפשרית אבל לפוצץ את ההסכם קשה, ומדגיש את המרחק בין הרטוריקה למציאות.