מיליונרים בבריכה: המזרחים כעלה תאנה | פרופ' משה כהן-אליה
פרופ' משה כהן-אליה טוען כי ההגמוניה הישנה בישראל מחליפה את פניה אך לא את כוחה, תוך שימוש בדמויות כמו גדי איזנקוט ונעמה לזימי כ'חלון ראווה' מזרחי. הוא מבחין בין ייצוג תיאורי לייצוג מהותי, וטוען כי פתיחת שערים למזרחים אינה משנה את מבנה הכוח האמיתי. הכותב מבקר את לזימי על תגובתה לביקורת, ומסכם כי הבריכה עדיין שייכת למיליונרים הישנים.
במאמר דעה במעריב, טוען פרופ' משה כהן-אליה כי החברה הישראלית השתנתה, ומזרחים נכנסו לאקדמיה, לצבא, לתקשורת ולפוליטיקה, אך הדבר אינו מעיד על החלפת ההגמוניה. הוא מבחין בין ייצוג תיאורי, הסופר כמה מזרחים יושבים סביב השולחן, לבין ייצוג מהותי, השואל מי קבע את סדר הישיבה ומי נשאר בעל הבית. כדוגמה, הוא מציין את גדי איזנקוט, בן למשפחה מרוקאית, שאותו הוא מכנה 'המועמד האידיאלי עבור ההגמוניה הישנה', שכן הוא מעניק לה פנים ישראליות, ביטחוניות ומזרחיות יותר, בלי לאיים על מבנה הכוח. הוא גם מבקר את נעמה לזימי, שתגובתה לדברי אהוד ברק הייתה מסויגת ומאוחרת, והפכה להתקפה על 'מכונת הרעל', ובכך הוכיחה שהיא 'אדיוט שימושי' לשימור כוחה של ההגמוניה. המאמר מסכם כי ההגמוניה מזמינה מזרחים פנימה, אך רק בתנאי שלא ישאלו מי בעל הבית, וכי הבריכה עדיין שייכת למיליונרים הישנים.