רפורמת התקשורת של ישראל אינה דה-רגולציה - דעה
אלעד מן טוען כי חוק השידורים החדש של ישראל, שאושר ביולי 2026, אינו דה-רגולציה אמיתית אלא שוק שעוצב מחדש על ידי המדינה, המחלק מחדש יתרונות, מחליש הגנות עריכה ומשאיר רגולטור חשוף פוליטית באחראיות. החוק מסיר את ההפרדה המבנית בין ערוצי טלוויזיה מסחריים לחברות החדשות שלהן, מרגיע מגבלות על בעלויות צולבות ומעניק יתרונות לספקי חדשות חדשים תוך החלשת סטנדרטים עיתונאיים ודרישות שקיפות. מן מזהיר כי ממשלות יכולות להשפיע על העיתונות על ידי מניפולציה של כללי התחרות במקום באמצעות צנזורה ישירה.
אלעד מן טוען כי חוק השידורים החדש של ישראל, שאושר ביולי 2026, אינו דה-רגולציה אמיתית אלא שוק שעוצב מחדש על ידי המדינה. שר התקשורת שלמה קרעי כינה אותו ניצחון ל"תוכן, תחרות וחופש" והשלמת "רפורמה ימנית" בתקשורת. מן טוען כי תיאורים אלה אינם מתיישבים זה עם זה. החוק מסיר את ההפרדה המבנית בת עשרות השנים בין ערוצי טלוויזיה מסחריים לחברות החדשות שלהן, אמצעי הגנה שנועד להעניק לחדרים מרחק מוסדי מאינטרסים מסחריים ופוליטיים של בעלים. הוא גם מרגיע מגבלות על בעלויות צולבות, ומאפשר לחברות עם אינטרסים מסחריים רחבים יותר שליטה ישירה יותר על הפקת חדשות. בעוד שהחוק עשוי לייצר יותר ערוצים, מן טוען כי מספר גדול יותר של אאוטלטים אינו אומר בהכרח מגוון רחב יותר של קולות עצמאיים. החוק מעניק יתרונות משמעותיים לספקי חדשות חדשים, כגון דרישה מפלטפורמות טלוויזיה לשאת ערוצים מסוימים ללא תשלום, בעוד שדרישות הנוגעות לסטנדרטים עיתונאיים, שקיפות בעלות ועצמאות עורכתית נחלשו או הוסרו. תהליך מינוי הרגולטור מותיר השפעה ניכרת בידי שר התקשורת והממשלה, ויוצר מערכת שבה ארגוני חדשות עלולים לחשוש שהחלטות משקפות את העדפות בעלי הכוח. מן, עורך דין ישראלי ופעיל למען האינטרס הציבורי המשמש כיועץ משפטי להצלחה ולעין השביעית, מזהיר כי ממשלות יכולות להשפיע על העיתונות על ידי מניפולציה של הכללים שבהם ארגוני חדשות מתחרים, במקום באמצעות צנזורה ישירה.