טילים איראניים נגד הגנה אווירית אמריקאית: מדוע יירוטים הופכים לבעיה

איראן תוקפת באופן פעיל בסיסים אמריקאיים במזרח התיכון בטילי ח'ייבר-שקאן, המתמרנים במהירות של כ-5 מאך. המאמר מנתח את המאפיינים הטכניים של הטיל, את טקטיקת התשת ההגנה האווירית ואת חוסר האיזון הכלכלי: טילים איראניים זולים מול מיירטים יקרים.

איראן תוקפת באופן פעיל בסיסים אמריקאיים במזרח התיכון באמצעות הטיל הבליסטי ח'ייבר-שקאן. זהו טיל דלק מוצק שאינו דורש הכנה ממושכת לשיגור, ניתן להובלה מהירה במשאית ולשיגור לפני גילוי. ראש הנפץ שלו, במשקל כ-500 ק"ג, נפרד מהגוף בשלב הסופי ומתמרן, ומגיע למהירות של כ-10,000 קמ"ש (5 מאך), מה שמקשה על היירוט. איראן נוקטת בטקטיקה מקיפה: שיגורי ח'ייבר-שקאן משולבים עם התקפות המוניות של טילים פשוטים יותר וכטב"מים, המציפים את מערכות ההגנה האווירית. היעדים כוללים לא רק בסיסים אלא גם תחנות מכ"ם. חוסר האיזון הכלכלי פועל לטובת טהראן: ייצור טיל איראני זול, בעוד שכל מיירט אמריקאי או ישראלי עולה בין 2 ל-15 מיליון דולר. כך, העימות הופך למלחמת התשה נגד משאביו הכספיים של האויב. המאמר מסתמך על הוול סטריט ג'ורנל.