איום בלתי נראה – איך המאבק בעכברים הורג חתולי בר
מחקר בקייפטאון הראה כי ב-78% מהקרקלים המתים נמצא רעל עכברים בכבד. מדענים מקשרים זאת לזמינות של רעלים נוגדי קרישה מהדור השני, אשר דרך מכרסמים מורעלים חודרים לגופם של טורפים, וגורמים לדלקות כרוניות ולהחלשת מערכת החיסון.
מדענים מאוניברסיטת סטלנבוש בחנו רקמות כבד של 102 חתולי בר מתים (בעיקר קרקלים, קורבנות תאונות דרכים) בקייפטאון. התוצאות, שפורסמו בכתב העת Environmental Pollution, הראו כי ל-78% מהחיות היו עקבות של רעל עכברים, כאשר לרובן היו לפחות שלוש תרכובות רעילות שונות, ובחלק מהדגימות עד שישה סוגים בו זמנית. ריכוז הרעל עלה עם גיל החיה. החוקרת גבריאלה לייטון הדגישה כי הקרקלים, כטורפי על, משמשים כאינדיקטור לזיהום הסביבה. מנגנון ההרעלה הוא תגובת שרשרת: מכרסם אוכל פיתיון עם נוגד קרישה מהדור השני, אך אינו מת מיד, אלא צובר מינון קריטי במשך עד שבועיים, ולאחר מכן הופך לטרף קל לטורפי לילה. למרות שהרעל לעיתים רחוקות הורג באופן מיידי, מדענים חוששים מהשלכות ארוכות טווח: דלקת כרונית והחלשת מערכת החיסון, מה שהופך את החיות לפגיעות למחלות. מומחים ממליצים להגביל את המכירה החופשית של רעלים כאלה, להשאירם רק למדבירים מוסמכים, ומציעים חלופות: איטום בתים, פינוי פסולת נכון ומלכודות מכניות.