בתוך משבר חסרי הבית בישראל: מערכת שמתקשה לעמוד בקצב
הכתבה בוחנת את משבר חסרי הבית בישראל, ומדגישה מערכת שאינה מצליחה לספור במדויק או לתמוך כראוי באוכלוסיית חסרי הבית. ארגונים לא ממשלתיים כמו HomeBase מדווחים על מספרים גבוהים יותר מנתוני הממשלה הרשמיים, המסתמכים על קריטריונים מגבילים ותת-דיווח. הכתבה מפרטת פערים בסיוע הממשלתי, כולל היעדר אסטרטגיית דיור לאומית, מחסור במיטות במקלטים ומחסור בעובדים סוציאליים, תוך קריאה לתמיכה ממשלתית גדולה יותר.
הכתבה בוחנת את משבר חסרי הבית בישראל, בטענה שהמערכת הממשלתית להילחם בו כושלת. היא מדווחת שמדינת ישראל מכירה רשמית בכ-3,500 דרי רחוב, מתוכם 1,500 בתל אביב ו-300 בירושלים, לפי אורי שוהם, מייסד-מנכ"ל עמותת HomeBase. ה-OECD דיווח על נתון גדול יותר של 3,900 חסרי בית בשנת 2024. הכתבה מדגישה שההגדרה הישראלית של דר רחוב מחמירה יותר מאשר במדינות OECD אחרות, ואינה כוללת קטינים, מפונים, אסירים משוחררים ונפגעות אלימות במשפחה, מה שעלול לגרום לכך שהמספרים הרשמיים נמוכים במאות. שיטת איסוף הנתונים של משרד הרווחה, המסתמכת על דיווחים עירוניים ומקבלי שירותים מוכרים, מחמירה את תת-הספירה. ארגונים לא ממשלתיים מדווחים על מספרים גבוהים יותר מהממשלה. הסיוע הממשלתי כולל שתי קצבאות חודשיות בסך כולל של 1,900 ש"ח, מקלטי לילה זמניים (גגונים) עם כ-180 מיטות בשבע ערים, ויחידות טיפול של עובדים סוציאליים ב-19 ערים. עם זאת, היצע העובדים הסוציאליים אינו עומד בקצב, עם יחס של כ-10 עובדים ל-150 מטופלים, כלומר מטופלים נראים בערך פעם בחודש. דו"ח כנסת משנת 2022 מצא שאין אסטרטגיה לאומית לחסרי בית או תוכנית דיור קבועה. מסגרת הכתבה מסתמכת על עדויות ארגונים לא ממשלתיים וממצאי כנסת כדי לטעון שהמערכת מתקשה.