באוהל עקורים: שרין נסאר טווה פרטי שמחה כדי להבטיח לחם למשפחתה

באוהל עקורים באזור אל-מוואסי מערבית לחאן יונס, הפכה שרין נסאר (40) את אוהלה לסדנה קטנה להכנת ציוד לחתונות, לאחר שאיבדה את הפרויקט שלה ברפיח עקב המלחמה. היא מכינה זרי פרחים, ציוד לחינה ומקשטת מכוניות חתונה, בעוד האוהל הופך בלילה למקלט למשפחתה. היא מתמודדת עם מחסור בחומרי גלם ועליית מחירים, אך ממשיכה בתמיכת אחייניתה רואן, שעובדת איתה למרות שסיימה תואר בטכנולוגיית מידע.

באוהל עקורים באזור אל-מוואסי מערבית לחאן יונס, הפכה שרין נסאר (40) את אוהלה לסדנה קטנה להכנת ציוד לחתונות, לאחר שאיבדה את הפרויקט שלה ברפיח עקב המלחמה. היא ניהלה בעבר פרויקט רקמה פלסטינית בחנות 'טרנדס' לפני שנהרסה על ידי צבא ישראל. כעת היא מכינה זרי פרחים לכלה, מכינה ציוד לחינה בדואית, מקשטת מכוניות חתונה, ומכינה סלסלות לטבעות אירוסין, צעיפים, רעלות, כיסויי שולחן, ומשכירה חלק מהפריטים. היא מתמודדת עם מחסור בחומרי גלם ועליית מחירים, ולכן החליפה את אקדח הסיליקון בלפיד קטן. אחייניתה רואן נסאר, בוגרת טכנולוגיית מידע שלא מצאה עבודה עקב המלחמה, עובדת איתה. רואן אומרת: 'אנחנו יוצרות שמחה כדי שאנשים יחזרו לחיים.' למרות הכאב, שרין מתעקשת להמשיך כמסר של תקווה.