כך הגיעה "איילת מטיילת" לנציב תלונות הציבור על שופטים
תובעת נעלבה לאחר ששופט ציטט בפסק דינו את ספר הילדים "איילת מטיילת" כדי להמחיש את נזקי העמסת הראיות. היא התלוננה אצל נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי קולה, שדחה את התלונה וקבע כי נקודת האיזון בין חופש הביטוי השיפוטי לפגיעה בכבוד בעלי הדין לא נחצתה. הכתבה סוקרת מקרים נוספים של ציטוטים ספרותיים בפסקי דין, בהם משל "השועל והמרמיטה" של השופט עמירם שרון, ואת סגנונו הייחודי של השופט מישאל חשין, תוך דיון בחופש הביטוי של שופטים ובמגבלותיו.
תובעת נעלבה לאחר ששופט ציטט בפסק דינו את ספר הילדים "איילת מטיילת" (כתבה ואיירה רינת הופר) כדי להמחיש את נזקי העמסת הראיות. השופט השווה בין האירועים בספר לניהול התביעה, וציטט: "התביעה הפילה עצמה ברובה משנכתבה כסיפור הילדים המפורסם 'איילת מטיילת', כאשר 'על הדרך' ביקשה להוסיף 'ג'ירף מעולף, על האף, צב עייף, על הכתף, כלבלב שובב על הגב, חילזון מנוזל על הסנדל, ציפור בת ברוש על הראש, וחיפושית עגולה בכיס השמלה'". התובעת מיהרה להתלונן אצל נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי קולה, שדחה את התלונה. קולה קבע כי נקודת האיזון בין חופש הביטוי השיפוטי לפגיעה בכבוד בעלי הדין לא נחצתה, וכי המקרה משקף התנגשות בין חוויות סובייקטיביות. הכתבה סוקרת מקרים נוספים: ב-1998, השופט עמירם שרון זיכה משוחד את ראש העיר חיפה אריה גוראל, אך השתלח בעד גד צירינסקי וציטט את משל "השועל והמרמיטה" של איוואן קרילוב, תוך שכתב "יש נוצות על פרצופו". צירינסקי פנה לעליון, אך הרוב דחה את בקשתו. עוד נסקר סגנונו הייחודי של השופט מישאל חשין, שכתב כמעט "יומן אישי" עם התלבטויות והגיגים. הכתבה דנה בחופש הביטוי של שופטים, תוך ציטוט פרופ' מנחם מאוטנר על המעבר מהנמקה הוכחתית לשכנועית, וד"ר שולמית אלמוג המתנגדת להגבלות על כתיבת פסקי דין. נשיא העליון יצחק עמית והנשיאה אסתר חיות מצוטטים גם הם כאוהבי שירה וספרות בפסקי דינם.