כיצד ארצות הברית לא הבינה את המונרכיה של איראן - ואת מורשת פהלווי - דעה

מאמר דעה זה טוען שהתפיסות האמריקאיות של מונרכיה שגויות מיסודן כשהן מיושמות על איראן, שם המלכות הייתה קשורה היסטורית לאחדות לאומית ולזהות תרבותית. הוא טוען שהתקשורת והדמויות הפוליטיות בארה"ב לא הבינו את הלגיטימיות והפופולריות של שושלת פהלווי, תוך ניגוד בינה לבין כישלונות הרפובליקה האסלאמית הנוכחית. הכותב מציע שמונרכיה חוקתית עשויה להיות צורת הממשל הטובה ביותר עבור איראן ושהנסיך רזא פהלווי נותר הדמות הפוליטית הפופולרית ביותר במדינה.

מאמר דעה זה טוען שהתפיסות האמריקאיות של מונרכיה שגויות מיסודן כשהן מיושמות על איראן, שם המלכות הייתה קשורה היסטורית לאחדות לאומית ולזהות תרבותית. הכותב טוען שבשנת 1979, התקשורת האמריקאית שיבחה את האייתוללה ח'ומייני תוך גינוי השאה, שהמאמר מתאר כבעל ברית נאמן ומונרך פטריוטי. הוא קובע שלא התקשורת האמריקאית ולא הדמויות הפוליטיות עשו מאמץ רציני להבין את המלכות האיראנית או את מורשת פהלווי. המאמר מצביע על חגיגות 2,500 השנים לאימפריה הפרסית ב-1971 כאירוע שהתקשורת האמריקאית לא כיסתה באופן משמעותי. הוא טוען שלמרות עשרות שנים של תעמולה משטרית, רזא פהלווי נותר הדמות הפוליטית הפופולרית ביותר באיראן, תוך ציטוט קריאות "ג'אוויד שאה" באצטדיונים. הכותב טוען שהתרבות האיראנית שזורה בסיפורי מלכים, ושהרעיון של רפובליקה זר לה. המאמר מבקר את המשטר הנוכחי כמושחת ואסוני, ומציע שמונרכיה חוקתית, בדומה לערב הסעודית או איחוד האמירויות, עשויה להיות צורת הממשל הטובה ביותר עבור איראן. הוא מסיק שהמשטר מתקרב לקיצו ושהנסיך רזא פהלווי עשוי להיות האדם היחיד המסוגל למנוע מלחמת אזרחים.