מורשת אמורה לא לפצל אותנו למחנות, אלא להנחיל לנו את חשיבותה | גדעון מיטשניק

78 שנים לאחר טביעת האלטלנה, גדעון מיטשניק כותב על הלקח המרכזי מהפרשה: אפשר לחלוק ולהתווכח, אך את הבית המשותף צריך לשמור. המאמר מדגיש את מניעת מלחמת האחים בזכות הכרזתו של מנחם בגין, וקורא להפוך את המורשת לכלי לאחדות, לא לפילוג, במיוחד ערב הבחירות.

78 שנים לאחר טביעת האלטלנה מול חופי תל אביב, גדעון מיטשניק כותב מאמר פרשנות על משמעות המורשת והלקח המרכזי מהאירוע. המאמר מתאר את השתלשלות האירועים ביוני 1948: הגעת האונייה ועליה מאות עולים ואמל"ח, המחלוקת על חלוקת הנשק בין האצ"ל לצה"ל, החשש של דוד בן-גוריון ממרד שהוביל להוראת הירי, והכרזתו של מנחם בגין "לא למלחמת אחים" שמנעה הידרדרות. מיטשניק מדגיש כי מלחמת אחים לא פרצה, וזו עובדה היסטורית משמעותית. הוא קורא להפוך את האירוע ל"אוניברסיטה לאומית ללמידה" – לא להאשמות ונקמה, אלא להבנת נקודות המבט השונות והפקת לקחים. המאמר מתייחס גם להחלטת שר הביטחון להעביר את "התותח הקדוש" למוזיאון האצ"ל בשוני, ומציע להקים "מפלגת מורשת" רעיונית. מיטשניק מסכם כי מורשת אמורה לאחד, לא לפצל, וכי יש להקפיד על כבוד הדדי גם במחלוקת.