חמאס פירק את הממשלה - אבל לא את השלטון: מי באמת מנהל את עזה? | ברוך ידיד

כחודש לאחר שחמאס הודיע על ויתור על הממשל האזרחי בעזה, ניתוח מראה כי הארגון שומר על השליטה בפועל באמצעות מנגנוני ביטחון, עיריות, חמולות, חלוקת מזון ורשתות כלכליות. השליטה מתבצעת בשכבות: חמאס מחזיק בביטחון ובאכיפה, העיריות מספקות שירותים תחת צלו, חלוקת המזון מבוזרת, והיציאה דרך רפיח כרוכה בתשלומים. החמולות אינן אלטרנטיבה, והפשיעה גואה, אך עשויה דווקא לחזק את חמאס. חמאס פונה גם לפוליטיקה הפלסטינית, במטרה להמיר כוח להון פוליטי.

כחודש לאחר שחמאס הודיע על ויתור על הממשל האזרחי ברצועת עזה, הכתבה מנתחת כי הארגון לא ויתר על השליטה בפועל. במקום ממשלה גלויה, מתפתח מודל של שליטה מרחוק באמצעות מנגנוני ביטחון, עיריות, חמולות, מוקדי חלוקת מזון ורשתות כלכליות. בתחום הביטחוני, חמאס ממשיך להפעיל כוח, כולל טענות על מתקני חקירה במתחמים רפואיים, כמו בתי החולים נאצר וחללי אל-אקצא, הדורשות אימות. העיריות, כמו עזה, אל-מע'אזי, ח'אן יונס וג'באליה, חוזרות לפעול בתחומים אזרחיים, אך פועלות תחת סביבת הכוח של חמאס. חלוקת המזון נשלטת בידי כנופיות וגורמים מקומיים, ומי ששולט בה מחזיק בכוח. היציאה דרך מעבר רפיח כרוכה בתשלומים של עשרות אלפי דולרים, לפי מקורות, ויוצרת שוק מתווכים. החמולות ממלאות חלק מהוואקום החברתי אך אינן אלטרנטיבה לחמאס. הפשיעה גואה, אך הפרדוקס הוא שהיא עשויה דווקא לחזק את חמאס כגורם המסוגל להשליט סדר. הכלכלה נשלטת באמצעות מחסור במזומן ובמשאבים. במקביל, מוסדות אזרחיים כמו חינוך, דת ועבודה ממשיכים לפעול. חמאס גם פונה לפוליטיקה הפלסטינית, מכריז על כוונתו להשתתף בבחירות וקורא להירשם בפנקס הבוחרים, במטרה להמיר כוח צבאי וחברתי להון פוליטי. הכתבה מציגה שלושה סוגי חמאס: ממשלה חלשה, ארגון ביטחוני וצבאי, ותנועה פוליטית.