המבחן האמיתי של גופמן: לא את מי הוא ימנה - אלא איזה מוסד הוא יבנה

ראש המוסד רומן גופמן, שנכנס לתפקיד ב-2 ביוני 2026, סופג ביקורת על מינויים שנויים במחלוקת בצמרת הארגון ועל רעש תקשורתי. האתגר המרכזי, לפי הפרשנות, הוא בניין כוח ותשתיות חדשניות, ולא בהכרח הפעלת הכוח. נדרש שקט תעשייתי והפקת לקחים מול הקהילה וצה"ל.

ראש המוסד, רומן גופמן, נכנס לתפקידו ב-2 ביוני 2026, והתקופה שחלפה מאז מאופיינת ברעש תקשורתי רב, בניגוד למצופה מארגון חשאי. חלק מהרעש נובע מהחלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות אלוף צעיר לתפקיד, וחלקו משלוש החלטות מינויים בצמרת הארגון, שמתקבלות באופן שנוי במחלוקת בקהילת המודיעין ובקרב בכירים לשעבר. ימים ספורים אחרי כניסתו, גופמן הדיח את סגנו, מה שעורר סערה תקשורתית. הביקורת המרכזית כלפיו כוללת דרישה לייצר שקט תעשייתי, ריכוז גבוה בצמרת, והתמקדות בבניין כוח והקמת תשתיות חדשניות שתואמות את מדיניות הממשלה מול אתגרים שגדלו באופן אקספוננציאלי בשנה האחרונה. חלק מהמבצעים שנחשפו עמלו עליהם 15-20 שנה, והמוסד תמיד הרג אויבים בכירים, אך השאלה היא אם גופמן יצליח לייצר תשתית רחבה ויציבה שתביא לשינוי מאזן אסטרטגי. האתגר הגדול ביותר הוא בניין הכוח, לא בהכרח הפעלתו. גופמן הגיע לארגון שהוא משפחה, והיה חייב להכיר בכך שמינויו הוא אירוע חריג. יש הטוענים שהוא משקיע מאמצים בניתוח תהליכים אזוריים ומנסה להתאים את בניין הכוח לתהליך חדש. עם זאת, פרק זמן קצר חלף, וחפיפה מדויקת לא אמורה לסגור פער של שנים. כדי להפיק תהליך אסטרטגי, עליו לקדם הפקת לקחים מול כלל הארגונים בקהילה, צה"ל והדרג המדיני. האתגר גדול במיוחד כששחקנים חדשים קוראים תיגר על ישראל, והמוסד לא יודע לעבוד בלוחות זמנים קצרים. הארגון צריך שקט תעשייתי ואנשים שמכירים את העבודה, וכדי לשכנע שותפים זרים צריך לשקף יכולת מוכחת.