התוכנית לעזה — למה ישראל מסתכנת בהפסד בלי מלחמה
ניתוח של רון בן ישי ל-ynet, שסופר מחדש על ידי קורסור, מבקר את מפת הדרכים המוצעת לעזה. התוכנית משמרת את השפעת חמאס, מעניקה לו לגיטימציה והגנה, בעוד ישראל מאבדת יכולות. חסרות הגדרות מפתח, ומעמד חמאס דומה לזה של חיזבאללה בלבנון. ישנם חילוקי דעות בנוגע לפירוק הנשק ונסיגת צה״ל. חמאס שומר על השלטון, ופירוק הנשק נוגע בעיקר לתשתית שנהרסה (לפחות 70%). פרצות מאפשרות לשקם משאבים. ישראל מקבלת ערבויות מינימליות ומאבדת את הזכות להגיב להפרות.
המאמר, המבוסס על חומר של רון בן ישי ל-ynet, מנתח את מפת הדרכים המוצעת לרצועת עזה, המעוררת חששות כבדים בישראל. הכותב טוען כי התוכנית משמרת את השפעת חמאס, מעניקה לו לגיטימציה והגנה מפני תקיפות, בעוד ישראל מאבדת חלק מיכולותיה. במסמך חסרות הגדרות בסיסיות, כמו מה נחשב ל״נשק כבד״ ומה ייעשה בו. דאגה מיוחדת מעוררת העובדה שהתוכנית קובעת לחמאס מעמד דומה לזה של חיזבאללה בלבנון, תוך שמירה על השפעתו הפוליטית באמצעות שילוב נציגיו במשטרה החדשה ושליטה על מוסדות המדינה. גורמים ישראלים וחמאס חלוקים בשאלת רצף פירוק הנשק ונסיגת צה״ל. הבעיה המרכזית היא שחמאס שומר על השלטון, משפר את מצב מחבליו ופותח את הדרך להשתתפות בניהול. פירוק הנשק נוגע בעיקר ליכולות שכבר הושמדו (לפחות 70% מהתשתית). פרצות מאפשרות לחמאס לשקם משאבים. בתמורה, ישראל מקבלת ערבויות מינימליות, נדרשת לסגת מכוחותיה ומאבדת את היכולת להגיב להפרות. הכותב מסכם כי נוצר מודל המגביל את פעולות ישראל, כמו בלבנון תחת לחץ אמריקאי.