מאושוויץ ועד ירושלים: השופר והשרשרת היהודית שלא נקרעה
טור אישי לראש השנה העוקב אחר משמעות השופר כחוט מקשר בשרשרת המסורת היהודית, מאושוויץ ועד ירושלים. הכותב מתאר את כוחו של השופר כקול זיכרון קולקטיבי, ומצטט את סיפורו של החזן נפתלי שטרן שכתב תפילות על שק מלט במחנה וולפסברג, ואת סיפור תקיעת השופר באושוויץ. הטור קורא להתבוננות על מה שדור זה מוסר הלאה.
טור אישי לראש השנה מאת כותב בוואלה! העוקב אחר משמעות השופר כחוט מקשר בשרשרת המסורת היהודית, מאושוויץ ועד ירושלים. הכותב מתאר את כוחו של השופר כקול זיכרון קולקטיבי, ומצטט את סיפורו של החזן נפתלי שטרן, שגורש לאושוויץ, הופרד מאשתו ומארבעת ילדיו, ולקראת ראש השנה תש"ה כתב תפילות מזיכרונו בעיפרון על קרעים של שקי מלט במחנה וולפסברג. סיפור נוסף מובא על חיים פרקש ממונקץ', שתיאר כיצד באושוויץ מצאו שופר בין החפצים, ויתרו על שעת האוכל, התפללו ותקעו. הטור עוסק בשאלת המסירה לדורות הבאים, בקשר בין הכאב לבחירה בחיים, ובתקווה שהשרשרת לא תיקרע. הכותב משתמש בשפה פיוטית ורגשית, ומשלב ציטוטים מהנביא ישעיהו וממסכת אבות.