איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן ויאיר גולן בבעיה גדולה: "יש לנתניהו יתרון משמעותי" | אנה ברסקי

גוש השינוי מגיע לבחירות 2026 עם חמישה מוקדי כוח וללא היררכיה מוסכמת. איזנקוט, בנט, לפיד, ליברמן וגולן יודעים להביא קהלים שונים, אך יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים להקים ממשלה יחד. הפערים במחנה גלויים: איזנקוט פתח את האפשרות לממשלת מיעוט ללא הערביות, ליברמן סימן קו אדום, ובנט נמנע מעימות. הכתבה בוחנת את האתגרים הפנימיים של הגוש מול המשמעת בגוש נתניהו.

גוש השינוי מגיע לבחירות 2026 עם חמישה מוקדי כוח וללא היררכיה מוסכמת. גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ויאיר גולן יודעים להביא קהלים שונים, אבל יצטרכו להוכיח שהם מסוגלים גם להקים ממשלה יחד. הכתבה מציינת שהמכנה המשותף השלילי "רק לא נתניהו" הספיק להקמת ממשלה בעבר, אך לא בהכרח להחזקתה, כפי שהוכיחה ממשלת בנט-לפיד השבירה. הפערים בגוש כבר גלויים: איזנקוט הבהיר שגם אם הגוש לא יגיע ל-61 מנדטים ציוניים, אין בכוונתו להשאיר את הממשלה המכהנת בשלטון, ואפשר להציג ממשלה בלי לבקש דבר מן הסיעות הערביות. ליברמן מיהר לשרטט קו אדום והודיע שלא יהיה שותף לממשלת מיעוט כזאת. בנט נמנע מעימות חזיתי, אך פירשו את מהלך איזנקוט כניסיון לדבר ישירות אל מצביעי המפלגות השכנות. הכתבה בוחנת את האתגרים האישיים של כל מנהיג: איזנקוט צריך להוכיח שהגוש יכול להחליף שלטון בלי להתפרק במאבק על ההנהגה; בנט צריך להראות שהניסיון שלו משרת את השותפות; ליברמן צריך להוכיח שקווים אדומים אינם סוגרים את המסלול לממשלה; לפיד יצטרך להוכיח שהוא מסוגל להיות שותף בכיר גם אם אינו האיש הראשון. הכתבה מדגישה שנתניהו כמעט מעולם לא נדרש לוותר על חלק מתביעת הבעלות שלו בתוך הגוש שלו.