וידוי: איך המחלה שחררה אותי מההרגל להיות נוחה לכולם
מחברת הבלוג אינגה צ'יקובני, חולת סרטן, מספרת כיצד המחלה עזרה לה להפסיק להיות 'נוחה לכולם'. היא מתארת מקרה עם חבר לכיתה לשעבר, שלאחר שבץ מוחי חיפש מאזין, אך היא הבינה שאינה מחויבת להקשיב לו בזמן שהיא עצמה עוברת טיפול. זה הוביל אותה להבנת חשיבות הגבולות האישיים.
אינגה צ'יקובני, עיתונאית שהסבה לעובדת סוציאלית בישראל, כותבת ב'ווסטי' בלוג על מאבקה בסרטן. בחלק השלושים היא מספרת כיצד המחלה שחררה אותה מההרגל להיות 'נוחה לכולם'. היא מתארת מקרה עם חבר לכיתה לשעבר שיצר איתה קשר לאחר עשורים כדי להתלונן על תוצאות שבץ מוחי. אינגה הבינה שאינה מחויבת להקשיב לו בזמן שהיא עצמה עוברת טיפול קשה. היא סיימה את השיחה, ומאוחר יותר, כשהתקשרה בחזרה, שוב גילתה שהמשוחח מתעניין רק בעצמו. זה עזר לה להכיר בחשיבות הגבולות האישיים ובזכות להעמיד את שלוותה במקום הראשון. היא גם מהרהרת כיצד אנשים סביבה לא תמיד יודעים איך לתקשר עם חולי סרטן, וזה בסדר לא להיות 'נוחים' זה לזה.