בין הסדרים מדיניים להתעצמות הטרור: המלכוד של צה"ל בחזית | גיא עזריאל

צה"ל מגביר תקיפות בדרום לבנון ובעזה, בעוד חמאס וחיזבאללה מנצלים הסכמים מדיניים להתעצמות. הכוחות תקועים במלכוד: משימתם להכריע האויב, אך חופש פעולתם מוגבל. הפיילוט להכנסת צבא לבנון מתקדם בעצלתיים, ובעזה חמאס מעמיק אחיזתו באוכלוסייה. מופעל לחץ כבד על ישראל לשתף פעולה עם ההסכם.

במזרח התיכון אין ואקום: כאשר ארגוני טרור זוכים למרחב נשימה בחסות הסכמים מדיניים, הם מנצלים אותו. כך קורה כעת בדרום לבנון וברצועת עזה, שם צה"ל מגביר את עוצמת התקיפות במקביל למהלכים מדיניים - חלקם מתואמים עם ישראל וחלקם נכפים עליה מבחוץ. חמאס וחיזבאללה, הזרועות של משטר האייתולות באיראן, אינם מראים שינוי באידיאולוגיה הרצחנית או ביעדי הלחימה. שני הארגונים נמצאים בתווך שבין לחץ צבאי ומדיני כבד לבין הזדמנות לאתגר את ישראל ולשבש את יוזמות השלום האזוריות של וושינגטון. בלבנון, צה"ל עדיין מחזיק באזור החיץ בדרום המדינה תחת הפסקת אש שברירית, המותירה את הכוחות במצב סטטי וחשופים לפגיעה. הפיילוט להכנסת צבא לבנון לפירוק חיזבאללה מנשקו מתקדם בעצלתיים ובאופן מוגבל ביותר, בעיקר לנוכח כישלונות העבר בהסתמכות על ממשלת לבנון לריסון הארגון. בעזה, כוחות צה"ל ערוכים לאורך "הקו הצהוב", בעוד שחמאס מעמיק את אחיזתו באוכלוסייה מעבר לקו באמצעות מעצרים, חקירות ועינויים. פעילות זו מתבצעת בחסות ההבנות עם מועצת השלום והמתווכות מצרים, קטר וטורקיה, כאשר על ישראל מופעל לחץ כבד לשתף פעולה עם ההסכם. בלב המלכוד הזה ניצבים לוחמי ומפקדי צה"ל. בעוד שמשימתם המבצעית היא הכרעת האויב, בפועל נכפות עליהם מגבלות חמורות על חופש הפעולה בשטח עוין - ללא תנועה קדימה וללא נסיגה לאחור. תחת התנאים הנוכחיים, ספק אם נראה סוף לאחת משתי הזירות הללו בחודשים - או אפילו בשנים הקרובות.