ואם היו מעירים אותו?
עמיחי אתאלי טוען כי טיעון 'לא העירו אותי' של נתניהו הוא ניסיון להסיר אחריות מהמחדל שהוביל לטבח 7 באוקטובר. לדבריו, לב האירוע אינו השכמה לילית, אלא 30 שנות מדיניות של הימנעות מחיכוך עם חמאס, תמיכה בהתנתקות, שחרור סינוואר בעסקת שליט, ומניעת תמרון עמוק ברצועה. הכותב מאשים את נתניהו באחריות עליונה ומבקר את היעדר המעש מול איומים מתפתחים.
עמיחי אתאלי מנתח במאמר דעה את טיעון ההגנה המרכזי של בנימין נתניהו מאז 7 באוקטובר: 'אם רק היו מעירים אותי'. הכותב טוען כי מדובר בניסיון מגוחך להסיר אחריות עליונה מהמחדל החמור בתולדות המדינה, וכי לב האירוע אינו השכמה לילית אלא 30 שנות מדיניות שגויה. אתאלי סוקר את ציר הזמן: נתניהו נלחם באוסלו כאופוזיציה אך המשיך בדרכו כראש ממשלה, לחץ יד לערפאת ומסר לו את חברון. הוא הצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות, שחרר את יחיא סינוואר ('היטלר הקטן') בעסקת שליט, מנע תמרון עמוק בצוק איתן, ודחה 11 הזדמנויות לחסל את סינוואר. הכותב טוען כי נתניהו היה מאבות הקונספציה ששקט ייענה בשקט, וכי גם התעוררות פיזית באותו לילה לא הייתה משנה דבר. אתאלי מבקר את העובדה שנתניהו שינה התנהגות תחת אש אך לא הפנים לקחים, וכי מול איומים מתפתחים — חמאס המתאמן לפלישה הבאה, נשק לא חוקי בחברה הערבית, ואימון צבאי של הרשות — הוא כמעט אינו נוקף אצבע.