"סערת אל-אקצא" היא אבן דרך לשחרור, לא עניין להתנצלות
המאמר מגיב להצהרותיו של מאג'ד פראג' שדרש מהחמאס להתנצל על אירועי 7 באוקטובר, בטענה שקרב "סערת אל-אקצא" היה פיצוץ טבעי והכרחי כתוצאה מהמצור, ההתנחלות וההתהדות. הוא דוחה את רעיון ההתנצלות, ומתאר אותו כמתיישר עם הנרטיב הישראלי, וקורא לאחד את השיח הפלסטיני הרשמי עם דופק הרחוב וההתנגדות.
המאמר מגיב להצהרותיו של ראש המודיעין הכללי הפלסטיני מאג'ד פראג', שדרש מארגון החמאס להתנצל בפני העם הפלסטיני על אירועי 7 באוקטובר 2023 בקרב "סערת אל-אקצא". הוא מתאר הצהרות אלו כבאות בעיתוי רגיש ומביך ביותר, הפותחות את הדלת לוויכוחים חריפים על כיוון השיח הפלסטיני הרשמי. הכותב טוען שניסיונות להציג את הקרב כטעות פוליטית או צבאית המחייבת התנצלות מתעלמים מההקשר האובייקטיבי וההיסטורי. הוא קובע ש-7 באוקטובר לא היה אירוע מבודד, אלא פיצוץ טבעי והכרחי כתוצאה מכמעט שני עשורים של המצור העוול על עזה, ההתנחלות המשתוללת וההתהדות השיטתית בגדה ובירושלים, התקפות המתנחלים היומיומיות, והאופק הפוליטי החסום. המאמר מציין שהדיון הלאומי אינו על דרישת התנצלות מההתנגדות, אלא על הדרישה האמיתית להעמיד לדין את הכיבוש על פשעי רצח עם. הוא רואה בחוסן הציבורי הפלסטיני אבן דרך היסטורית ששברה את יוקרת הכיבוש והחזירה את הסוגיה הפלסטינית לקדמת הבמה הבינלאומית. המאמר מתאר את ההימור על מיחזור השיח הפוליטי הישן כניתוק מדופק המציאות, וקורא לאחד את השיח הרשמי עם דופק הרחוב וההקרבות הגדולות, במקום לחזור על אמירות המשרתות את הכיבוש. הוא מסיים בכך שההתנצלות האמיתית הנדרשת היא לכל שהיד שנפל, כל ילד שנפצע וכל בית שנהרס, ולא להתנגדות.